זה או הם או אנחנו
לפני שבועיים הורידה חברת התעופה "יונייטד" נוסע מטיסה בשל אובר-בוקינג. אובר-בוקינג, רישום יתר בעברית, הוא לא תופעה נדירה. חברות התעופה מעדיפות למכור יותר כרטיסים פר טיסה כדי לבטח את עצמן בפני ביטולים שיביאו להפסד כספי. במקרה שיש יותר נוסעים רשומים ממה שהטיסה יכולה להכיל מציעות חברות התעופה לנוסעים שיתנדבו לרדת מהטיסה שלל הטבות שיפצו אותם על העיכוב. השיטה עובדת די יפה רוב הזמן, ויש אפילו אנשים שבונים על אובר-בוקינג כדי לקבל את ההטבות הללו. רק שבמקרה הספציפי הזה ליונייטד לא התחשק לחכות שמישהו מהנוסעים יתנדב או באופן כללי להתנהג כמו נותני שירות או סתם בני אדם, והם החליטו להורות לנוסע אקראי לרדת מהטיסה. בסרטון שתיעד את התקרית נראה הנוסע, ד"ר דיויד דאו, מורד באלימות מהמטוס, פצוע וזב דם.
עכשיו קאט לטיסת UP של אל על השבוע מקייב לישראל, בה נוסע חרדי עיכב את המטוס כי לא הסכים לשבת במקומו כל עוד יש מסכי טלוויזיה פועלים בטיסה. לא המסכים הסמוכים למושב שלו או של שמונת ילדיו שהיו על הטיסה, כן? הוא רצה שיקפלו את כל המסכים מעל כל המושבים לכל הנוסעים. המטוס, שכבר היה על מסלול ההמראה, נאלץ לחזור לשרוול בעוד הצוות וחלק מהנוסעים, אף הם חרדים, מנסים לשכנע את הנוסע, שכנראה סבר שהמטוס שייך לאבא שלו, שיואיל בטובו לשבת במקומו. גם כאן הוזעקו אנשי הביטחון של החברה כדי להתמודד עם הנוסע החצוף ובאמת, הם נאלצו להשתמש בכל ההכשרה הייחודית והרקע הצבאי הקרבי שלהם כדי, ובכן, להתחנן בפניו שישב במקומו. הטיסה, על צוותה ונוסעיה, התעכבה ביותר משעה עד שהאדון הסכים להתיישב ולעשות שימוש בכיסויי העיניים שהוצעו לו ולילדיו על-מנת להימנע מהמסכים במטוס. קולטים? האיש החזיק את המטוס על נוסעיו כבני ערובה בגלל הפסיכוזה האישית שלו עם המסכים, וצוות המטוס פשוט נתן לו לעשות את זה.
גלו את ההבדלים בין שתי הטיסות: בטיסת יונייטד לא גילו סובלנות לנוסע שלא בא להם טוב והורידו אותו באלימות מהמטוס, ובטיסת אל על, לעומת זאת, גילו סובלנות לנוסע מטורלל שהחליט שהמציאות וההיגיון לא באים לו טוב. ההתנהלות של יונייטד עלתה לה ביוקר: ברשתות החברתיות קראו רבים להחרמת החברה, שוויה של מניית יונייטד צנח במאות מיליוני דולרים, החברה החזירה לכל הנוסעים במטוס את עלות כרטיס הטיסה וצפויה לשלם פיצוי כספי ניכר לנוסע שהורד בכוח - בקיצור, יונייטד עדיין אוספת את השברים מההתנהלות המכוערת שלה.
לעומת זאת, ההתנהלות המכוערת של אותו נוסע מטורלל בטיסת אל על עלתה ביוקר לשאר הנוסעים בטיסה, לצוות המטוס, לחברת אל על ובעקיפין גם לנו. כי לא מדובר במקרה בודד; זה רק מקרה אחד מני רבים של כניעה לפרקטיקות אלימות וחצופות של חרדים קיצוניים (להבדיל מחרדים סתם) שעושים מה שבא להם בעוד מדינת ישראל מגלה מולם רפיסות אימפוטנטית במסווה של סובלנות שלא במקומה. כך במקרה של הפגנות אלימות וחסימות הכבישים מטעם הפלג הקיצוני בעדה החרדית, שמוחה נגד גיוס החובה לצה"ל למרות שאף אחד לא באמת מכריח אותם להתגייס, כך גם בהתקפות הפרועות על חיילים חרדים ובהסתה המתמשכת נגדם, כך בניסיון לסכל את העתקת חדר המיון של בית-חולים ברזילי, שכמעט עלה לנו עוד 130 מיליון ₪ מהקופה הציבורית בגלל אנשים שלא תורמים לקופה הזו דבר, ועוד ועוד.
אם נמשיך להיכנע לקיצונים האלו, שמשתוללים בכל פעם שהמציאות הנורמלית לא מתיישרת עם ערכיהם ההזויים, לאט לאט לא תישאר לנו מדינה. גם כי ככה לא מנהלים מדינה ריבונית מתוקנת, וגם כי למרות מה שכולנו נוטים לחשוב לא מדובר בקומץ עשבים שוטים. אפילו החרדים עצמם מבינים שהגיע הזמן לצאת נגד הטרוריסטים-מבית האלו: בראיון לאבישי בן חיים מחדשות ערוץ 10 דיבר דב אייכלר, בנו של הח"כ החרדי ישראל אייכלר, על פוסט שכתב בפייסבוק ובו הוא קרא למלחמת אחים פנים-חרדית אלימה ומדממת כדי למגר את הקיצונים שמאיימים על כולנו. אייכלר אמנם מחק את הפוסט אבל לא חזר בו והסביר כי השתמש בביטויים החריפים הללו על-מנת שכלל הציבור החרדי, ששבוי גם הוא בידי הקיצוניים, יקום ויעשה מעשה.
כי לא מדובר כאן בחילונים נגד דתיים, או אפילו בחילונים נגד חרדים. מדובר במלחמת בני אור בבני חושך: ברוב השפוי של אזרחי מדינת ישראל, חילונים, דתיים וחרדים, מול אנרכיסטים שמנסים לפוצץ את החיים המשותפים במדינה בשם אידיאולוגיה פונדמנטליסטית שמתאימה יותר לדאעש מאשר לשומרי תורה ומצוות. ועם כאלה אנשים אין דו קיום: זה או הם או אנחנו.
פוסטים נוספים שיעניינו אותך:
