כיפור של כולם
החגים נגמרו מזמן וכבר חזרנו לשגרה, אבל עדיין נותרו בי כמה משקעים – או אולי תהיות – מיום כיפור האחרון. בדרכי מבית הכנסת נקלעתי לשיחה עם כמה בני נוער, שכמיטב המסורת הישראלית רכבו על אופניים, חשמליים ולא, ברחובות העיר. הם היו מנומסים ואינטליגנטים ונחמדים, אבל כל מה שידעו על יום כיפור הסתכם בזה ש"דתיים צמים ומתפללים בו", וזהו.
קצת התבאסתי, האמת. האם באמת חייבים להיות דתיים כדי לציין את יום כיפור, או שיש בו הרבה מעבר לזה? בעיניי מדובר בשאלה רטורית: ברור שיש ביום כיפור הרבה יותר מזה. זה מועד בעל משמעות יהודית תרבותית מובהקת, משהו שהייתי מצפה שיאחד יהודים בכל העולם מטעמים תרבותיים ולאו דווקא דתיים.
כן, נכון שיש ליום כיפור סממנים דתיים מובהקים וזה מקורו, אבל בעיניי יום כיפור גדול מזה בהרבה. יום כיפור הוא מועד ייחודי והוא נושא משמעות וערכים שרלבנטיים לנו במיוחד: חשבון נפש וסליחה.
לא חייבים להיות דתיים או אפילו מאמינים בשביל לציין את יום כיפור, אבל נראה לי חיוני לציין אותו. מי שלא מאמין באספקט הדתי של יום כיפור יכול לציין אותו קצת כמו שאמריקאים מציינים את חג ההודיה כחג לאומי תרבותי, וכמסורת רבת שנים. זה חלק מהזהות שלנו ומה שעושה אותנו למי שאנחנו.
פוסטים נוספים שיעניינו אותך:
