תודה, שמעון
תודה. אני כותב את הפוסט הזה לא כי חלה הרעה במצבו של פרס, חלילה, אלא דווקא כי הוא נאבק כעת על חייו, וכדאי לומר את הדברים כל עוד הוא פה כדי לשמוע. עוד קודם לעלייתי ארצה סברתי שפרס הוא מהמאורות הגדולים של מדינת ישראל, ומאז עליתי דעתי אך התחזקה. אני יודע מה אתם חושבים; תדמיתו של פרס כפוליטיקאי לא היטיבה עמו ועם הישגיו הרבים, ולעתים נדמה היה כי היא אף מאפילה עליהם, אולם בעיניי שמעון פרס הוא אחד מאבות האומה שעזרו לבסס את קיומה של מדינת ישראל, לא פחות.
הראשון ברשימה המכובדת הזו הוא כמובן הרצל, שחלם את המדינה העברית וחזונו הוא זה שסייע להוציא את החלום לפועל. באותה רשימה ניצבים גם בן-גוריון, שיישם את חזונו של הרצל במדינה שזה עתה קמה, הרב קוק, שגישר בין החרדים לחילונים והראה לשני הצדדים שיש לא מעט דברים שיכולים לחבר ביניהם ולא רק להפריד, וז'בוטינסקי, שהיה מוכן לוותר על עקרונותיו למען הקמת מדינת ישראל, ה"חד נס" שהגדיר כנס חד-פעמי, שבשלו ובשבילו יש לעמול ולוותר, פשוט כי נס כזה לא יקרה לנו שוב.
וברשימה הזו שלי מופיע גם פרס. כן, שמעון פרס. לזכותו של פרס נזקפת הקמת הקריה למחקר גרעיני, אלמנט חשוב בגורם ההרתעה של ישראל מול אויבותיה, וגם התעשייה האווירית, הישג חשוב לא פחות, וכמובן, היותו אחד מאדריכלי הסכם אוסלו והישגיו הרבים כנשיא המדינה. ואלו רק הדברים העצומים והגדולים ביותר; מלבדם ישנם הישגים רבים לא פחות שהשיג פרס בשנים רבות של עשייה ציבורית בלתי-פוסקת, לעתים אפורה וכמעט תמיד כפוית טובה. כן, דווקא עכשיו זה זמן טוב לאחל לשמעון פרס רפואה שלמה ולהגיד תודה.
פוסטים נוספים שיעניינו אותך:
