הרוח הישראלית
השבוע חזרו הג'ודוקות (ככה אומרים, מסתבר) ירדן ג'רבי ואורי ששון ארצה לאחר שזכו במדליות ארד באולימפיאדת ריו. אלף איש (!) קיבלו את פניהם בשדה התעופה, רובם זרים להם. סתם ישראלים ששמחו לראות את בני ארצם זוכים בהישג ספורטיבי מרשים והתרגשו לראות אותם עומדים על הפודיום במעמד כזה. אנחנו מדינה די קטנה ולא ממש מרובת הישגים ספורטיביים, אז אך טבעי שישראל כולה מתרגשת מההישגים, ובצדק.
סליחה, לא ישראל כולה. עיתון "הארץ", וליתר דיוק, רוגל אלפר בעיתון "הארץ", לא מתרגש. בטור שהתייחס לניצחונה של ג'רבי ולשמחה בה התקבל בישראל, מסביר אלפר כי המדליה של ג'רבי גרמה לו "להיחנק ולא מאושר". לדעתו היחס הישראלי למדליה של ג'רבי הוא עדות "לרוח הרעה של החברה הישראלית"; הוא לא מבין מה אנחנו מתלהבים מהמדליה ולמה אנחנו מרגישים שותפים למדליה, וחורץ שמדובר ב"רוח לאומנות". לא רק אנחנו, הישראלים שמתרגשים מהמדליות של ג'רבי וששון, לא באים לאלפר טוב: גם ג'רבי עצמה זוכה לניתוח לא מחמיא שקובע כי היא "אינה תופסת עצמה כאינדיבידואל שעומד לעצמו. היא קודם כל "חלק מהישות המכונה "עם ישראל"".
וואלה. בכל העולם כולו אזרחי כל המדינות המשתתפות באולימפיאדה עוקבים בדריכות ובתקווה אחרי הביצועים של בני ארצם, מתלהבים בטירוף כשהם זוכים ומתבאסים רצח כשהם מפסידים. עוד דברים שקורים בכל העולם, אגב, זה שספורטאים שמייצגים את ארצם גאים לייצג אותה, מתרגשים כשמשמיעים את ההמנון שלהם כשהם על הפודיום ולפעמים, רחמנא לצלן, הם אפילו מתעטפים בדגל המדינה שלהם. זו כמובן לא תופעה מיוחדת לישראלים ובאופן טבעי היא מאפיינת, ובכן, את כל העולם, אבל אצלם זה סבבה ואצלנו אלפר סבור שזה מייצג "רוח רעה של לאומנות".
ולא רק רוח רעה של לאומנות, בטור האחרון של אלפר בנושא הוא הולך רחוק עד כדי לקרוא לאותם ישראלים שבאו לקבל את פני המדליסטים האולימפיים שלנו "פשיסטים". למה? ככה. לדעתו הם לא באו כדי לחלוק כבוד לג'רבי ולששון או להתרגש ולשמוח איתם, נו לא. הם באו כי "הם נגועים בווירוס הפשיזם. מניעיהם לאומיים בלבד". די ברור שאלפר שונא אותם, את האנשים האלה שבאו לנתב"ג, וגם אותנו, ואולי גם עצמו, כמי שבעל כורחו נמנה גם הוא על העם הזה. אם להתייחס לטורים אלו של רוגל אלפר כמייצגים את הזרם הפוליטי שהוא נמנה עליו, הרי שזו אולי הסיבה העיקרית שהשמאל הישראלי לעולם לא יהיה רלבנטי, ולו בגלל שהוא נגוע בשנאה עצמית ממארת.
אז השמחה שלנו במדליה מייצגת "רוח רעה" וג'רבי היא "חלק מהישות המכונה ישראל". שיהיה. שמעו משהו, גם אני חלק מהישות הישראלית. יותר מזה, אני שמח וגאה להיות חלק מהישות הישראלית. אני מבין שאלפר, פתית שלג מיוחד שכמותו, הוא לא, ואם משמח אותו לראות את הרע גם בדברים טובים אז שיהיה לו בכיף. אנחנו נמשיך לשמוח ולהיות גאים בכל הישג של ישראלים בעולם, והלוואי ויהיו עוד הרבה כאלה.
פוסטים נוספים שיעניינו אותך:
