הפוליטיקה של הפוליטיקאים
מחר הבחירות לנשיאות בארצות-הברית ומהזרם השוטף של פרשנים ופרשנויות והסיקור הבלתי פוסק כאן אפשר היה לחשוב שמדובר בבחירות אצלנו. אבל האמת היא שחוץ מזה שמדובר בסיפור מעניין בפני עצמו, ברור שיש לבחירות בארצות-הברית משמעות גם עבורנו, גם בגלל הקשרים הקרובים בין המדינות וגם בגלל שבאופן עקרוני כשנערכות בחירות במדינה שהיא מעצמה עולמית בהכרח יהיה לתוצאותיהן אפקט גלובלי.
עוד משהו שמעניין בבחירות הספציפיות הללו זה המועמדים: נראה כאילו עבור כל צד מדובר במועמד לא אידאלי, וזה בעדינות. גם אם להשוות בין הילרי קלינטון לדונלד טראמפ זה כמו להשוות בין מועמד לא אידאלי לסופת טורנדו במקום מיושב, הרבה מהמצביעים המיועדים מונעים משנאת המועמד השני יותר מאהדה למועמד שלהם.
אני תוהה מה מביא אנשים להצהיר, למשל, שהם הולכים להצביע לטראמפ. לפי הטענות נגדו האיש מיזוגן וגזען במקרה הטוב, וגם אנס ומטריד מינית במקרה הפחות טוב. גם אם מתעלמים לחלוטין מהדיווחים המטרידים אודותיו (מה שקצת קשה לעשות, כי יש כל-כך הרבה מהם), חייבים לתהות איך יכול להיות שזה האיש שמייצג את אחת משתי המפלגות האמריקאיות (לכאורה מחצית מהאמריקאים, בספירה גסה).
גישה אחת גורסת שגם אלו שקדמו לטראמפ ודומיו היו לא פחות גרועים, אבל אנחנו פשוט לא ידענו את זה כי לא נחשפנו למידע באופן בו אנחנו נחשפים כיום למידע אודות מועמדים, אבל אני לא קונה את זה. אני נוטה לחשוב שזה בגלל הפער העצום בין אנשים שיש להם לאלו שאין להם, פער שרק הולך ומתרחב. אנשים מצויים בכזה ייאוש קיומי שמתהומות הייאוש הזה הם סוברים שמצבם לא ישתפר עם המועמדים ה"רגילים", כמו אלו שהיו עד כה, ולכן הם מוכנים לתת צ'אנס למישהו שלכאורה הוא ההיפך המוחלט ממועמד ראוי, פשוט כי הם אומרים "מה כבר יכול להיות?".
ולא רק זה, במצב בו אנשים חשים כזה ייאוש, הם מוכנים לתת את קולם לפופוליסט שמבטיח שאיתו יהיה יותר טוב למרות שזה לא מאוד סביר, רק בשביל התקווה שאולי הפופוליסט לא רק מבטיח אלא גם יקיים, ולו חלק קטן מהבטחותיו. בעצם העובדה שאלו המועמדים משליכה גם על הקודמים להם; לו היו אלו עושים עבודה טובה יותר, מצבם של האנשים היה טוב יותר והם לא היו נתונים לייאוש שמביא אותם לשקול הצבעה למועמדים כטראמפ.
פוסטים נוספים שיעניינו אותך: תרבות השנור, טרור הוא טרור הוא טרור, לא כמו כולם
