הפתעת
לא שזה עמד על הפרק, אבל בגדול לא הייתי מצביע לדונלד טראמפ. לטעמי העקרוני, הצבעה לאנשים שמהותם מסתכמת בפופוליזם לא ממש יכולה להוביל לפרודוקטיביות שלטונית, או בכלל לדברים טובים. ובכל זאת, לכל כלל יש יוצא מן הכלל, ואני חייב להגיד שלמרות הכותרות המביכות שהוא מייצר חדשות לבקרים, טראמפ הצליח גם להפתיע. למשל, בגישה שלו לצפון קוריאה, שהתחילה בציוצים מתרברבים - ואולי אפילו קצת מלחיצים - ועברה לפרגמטיזם מפתיע כשהודיע שייפגש עם קים ג'ונג און, מנהיגה של צפון קוריאה.
דמיינו את הילרי קלינטון או אפילו ברק אובמה באותה סיטואציה. למעשה, את ברק אובמה לא צריך לדמיין, אפשר להיזכר כיצד התנהל מול איראן, ויש מקום סביר להניח שהילרי קלינטון הייתה מתנהלת באופן דומה: קודם כל, עקב בצד אגודל ושנית – באמצעות מתווכים. ממנים שליחים (סליחה, "שליחים מיוחדים") שמעבירים הצעות אחר הצעות לצד שכנגד, ואז מדווחים לשליחים אחרים, שמדווחים לנשיא, שאז מחליט על תגובה מינורית כלשהי ואותה הוא מעביר לשליחים שמעבירים לשליחים אחרים וכן הלאה וכן הלאה. ההסכם שהושג עם איראן הוא דוגמה מצוינת למרוץ שליחים כזה בו כולם מפסידים. חוץ מאיראן, זאת אומרת.
צפון קוריאה היא בעיה עולמית מזה עשרות שנים, כשכבר במלחמת המפרץ הראשונה הוגדרה כאחת החברות המקוריות ב"ציר הרשע", ושום מנהיג, אמריקאי או אחר, לא השיג שום התקדמות מולה. כך שבין אם טראמפ ייפגש עם קים ג'ונג און ובין אם לאו, אם הוא יצליח להגיע להסכם מול צפון קוריאה זה לא רק יהיה הישג אדיר, אלא הישג חסר תקדים, כזה שעשוי להבטיח לו כהונה שנייה.
את אותה רוח מעשית העתיק טראמפ גם להחלטה להעביר את שגרירות ארצות-הברית לירושלים. יישום ההחלטה משמח רבים בישראל (ומעטים בעולם), שרואים בהעברת השגרירות הוכחה לאהבת ישראל מצדו של ממשל טראמפ וטראמפ עצמו, אבל לא עוצרים כדי לתהות באילו ויתורים מדיניים עלולה העברת השגרירות לעלות להם. נישא על גלי ה"אף נשיא לא עשה את זה קודם" שנושבים מהצעתו לפגוש את קים ג'ונג און, טראמפ הפרגמטי והזקוק להישגים עשוי לסמן לו מטרה בלתי אפשרית נוספת: הסכם שלום בין הישראלים הפלסטינאים. במקרה כזה אני מהמר שטראמפ יציג לישראל דרישות נוקשות בהרבה מאלו שהציג עד כה, למגינת לבם של מעריציו בישראל. עד שזה יקרה, טראמפ מפתיע לטובה.
פוסטים נוספים שיעניינו אותך:
