עליי ועל איתי: מונולוג של אימא לילד אוטיסט

אתמול ציינו בעולם את יום המודעות הבינלאומי לאוטיזם. דווקא בגלל שבשנים האחרונות גדלה המודעות לאוטיזם בחברה, אני רוצה להביא כאן קול מהחיים האמיתיים, מעבר לכתבות בעיתונות או למספרים היבשים, שמספר על החיים היומיומיים כהורה לילד אוטיסט. זה הקול של חברתי אורלי, אימא מדהימה לילד אוטיסט, שרוצה לספר לכם קצת עליה ועל הילד שלה:

"איתי שלי ילד עם אוטיזם. חוץ מזה הוא גם סופר-אינטליגנט, מצחיק וחתיך ולא, אין לו זנב וקרניים וממש לא רואים עליו. אז בפעם הבאה שאתם רואים הורה עם ילד שצורח ברחוב בלי סיבה (לו יש סיבה, אנחנו פשוט לא מבינים אותה), או בתור במקדונלד'ס מקלל ומתעצבן, או סתם עושה תנועות מוזרות, תנסו, רק קצת, לא לצקצק בלשון בביקורת על החינוך הקלוקל של ההורים, על זה שהוא מפריע לכם במרחב הציבורי ושעדיף שילדים ׳כמוהו׳ לא יסתובבו בחברה.

איתי מלמד אותי צניעות, מלמד אותי סבלנות ואת משמעות הזמן וכמה הוא עובר לאט כשאתה מחכה לראות את התוצאות של ההשקעה הסיזיפית והמטורפת. ההתקדמות שלו מזכירה לי ששווה לעבוד כל כך קשה ולהשקיע כל כך הרבה משאבים ושלכסף אין משמעות. הוא מלמד אותי לעשות בשביל, להיות ולעשות למען אחרים שאף אחד לא יכול לעשות בשבילם. הוא מלמד אותי שההשקעה תמיד משתלמת, שהלב הוא מקום ענק, הוא מלמד אותי מה זו אהבה טהורה ונקייה ללא גבולות. הוא מזכיר לי שיש דברים שאי אפשר לתקן, שלא צריך לתקן, אלא פשוט לקבל ככה, שאולי העולם צריך לתקן את עצמו בשבילם. איתי גרם לי לגלות שיש בי כוחות שלא האמנתי, שאני מסוגלת לעשות הכול ולהזיז הרים. איתי מזכיר לי כמה יפה התמימות הפשוטה ומחזק אצלי את הידיעה שאין דבר בעולם שאי אפשר לצחוק עליו.

וכל החפירה הזו למה? כי לא צריך את יום המודעות, כי הדברים שסיפרתי לכם חשוב שיהיו אצל כל אחד גם אם הוא לא קרוב לעולם האוטיזם. אז כשאתם שומעים את המילה אוטיזם, אל תרחמו, אל תבקרו, אל תשפטו, פשוט תבינו שיש דברים שאתם לא מבינים ותקבלו אותם. זה נכון לכל דבר בחיים."

פוסטים נוספים שיעניינו אותך:

נאמנות כפולה, כל הכבוד לצה"ל, קדימה עין לציון צופייה