נאמנות כפולה
בין כל הדברים המטורללים שמתרחשים בעולם מדי יום בעולם נבלעות לא מעט ידיעות מעניינות, רובן ככולן שוות דיון אבל איכשהו מעטות מהן מעוררות אחד. ידיעה כזו התפרסמה ביום שישי האחרון, וכותרתה אמרה "לה פן: צרפתים-ישראלים יצטרכו לוותר על אחת האזרחויות". התגובה הפבלובית הראשונה, כמובן, היא לצקצק ולהגיד שלמה כבר אפשר לצפות מלה-פן הלאומנית, ואולי גם לתהות לגבי הנימה האנטי-ישראלית ואולי אפילו אנטישמית העולה מהכותרת הזו.
אם בכל זאת מחליטים להמשיך לקורא מעבר לאמ;לק שהציעה הכותרת, פעולה שעוד מעט תהפוך לנדירה, הרי שניתן לראות שלה פן לא מסמנת ישראלים בעלי אזרחות כפולה דווקא, אלא יוצאת נגד הרעיון של אזרחות כפולה מחוץ לאיגוד האירופי. זו לא הפעם הראשונה שלה פן מעלה את הנושא, אבל מעמדה כמועמדת מבטיחה לנשיאות צרפת, לכל הפחות בסיבוב הראשון מבין השניים, מעניקים לדבריה משקל מיוחד.
הנטייה הראשונית היא לבטל את דבריה של לה פן, אבל אני מבין אותם ואפילו מסכים. לאור היחסים היציבים של מדינת ישראל עם צרפת אולי קשה לנו לדמיין קונפליקט קשה ומשמעותי מולה, אבל בואו נניח לרגע שזה עלול לקרות. בביטול האפשרות לאזרחות כפולה טמונה שאלה בוטה וחד-משמעית שלא נשאלת בהזדמנויות אחרות: בצד של מי אתה? של ישראל, או צרפת? הבחירה באזרחות האחת הרצויה לאדם היא גם בחירה בצד.
כי יש פה עניין אמיתי. מלבד העניין הלאומי – ויש שיגידו לאומני – של "באיזה צד אתה?" יש גם עניין כלכלי לא מבוטל, למשל של מדינה שמפרישה עבור אזרחיה כספים ופנסיה במשך שנים, וכאשר האזרחים הללו מחליטים להגר למדינה אחרת, אולם ממשיכים להחזיק באזרחותם הצרפתית, הם נהנים מההטבות הללו במדינתם החדשה. ובעקיפין גם מדינתם החדשה נהנית מההטבות הללו משום שאת כספם מוציאים האזרחים הללו במדינתם זו. אבל מה לעשות, למרות שאנחנו מדמיינים שהעולם הוא כפר גלובלי, הוא כזה רק למראית עין. מדינות עדיין נשענות על אינטרסים וכך גם היחסים הדיפלומטיים ביניהן, שהם כסות יפה לאותם אינטרסים.
זה לא סוד שאני מחזיק באזרחות כפולה, צרפתית וישראלית, ולקח בערך 5 דקות מאז שהתפרסם הריאיון הזה עם לה פן עד ששאלו אותי מה אעשה אם אכן חוק כזה יעבור. לי, אישית, אין התלבטות בכלל: אני ישראלי ולכן הייתי מוותר על האזרחות הצרפתית. אפילו לא צריך להרחיק לכת עד ויתור על האזרחות, מספיק לי, נגיד, לצפות במשחק כדורגל בין ישראל לצרפת ולשאול "בעד מי אתה?" ישראל, כמובן. ייתכן שאני טועה, אבל להרגשתי כך חשים רוב הישראלים בעלי אזרחות כפולה, שהם קודם כל ישראלים. אז כן, בעניין הזה לה פן צודקת מבחינתי.
זה נכון שלה פן היא לאומנית ונתפסת כימנית קיצונית, אולם לא די בזה כדי לפסול את כל דבריה. נכון שנוח לבטל את כל מה שאומרים אנשים שדעותיהם לא מתאימות לשלנו, אולם מגוחך לפסול אותם מראש רק בגלל זה, ולא רק בגלל הקלישאה של "גם שעון מקולקל צודק פעמיים ביום". כשמישהו אומר על יום שהוא יום והלילה שהוא לילה, אי אפשר להגיד שהוא טועה רק בגלל שדעותיו חשוכות כמו אותו לילה מראשית המשפט.
פוסטים נוספים שיעניינו אותך:
