עידן החד-פעמי
לפני חודש בערך כתבתי כאן פוסט על קופיז, הרשת המתחרה של קופיקס, ועל גולן טלקום. שתי החברות, שסימן ההיכר שלהן היה המחירים הזולים שהציעו, החליטו להעלות מחירים כי לא עמדו במחירים שהציעו. השורה התחתונה של הפוסט הייתה שעם כל הכבוד למחירים הזולים, עסק שכל מה שיש לו למכור ללקוחות זה המחיר הזול שלו לא יחזיק מעמד, ושחברות כאלה יעלו מחירים, או, לחילופין, ייעלמו כליל. לעומת זאת, השורה התחתונה של רוב התגובות שקיבלתי לפוסט הזה הייתה שמה פתאום, בטח שאפשר וחלק מהן גם אמרו "הנה, תראה את קופיקס".
על קופיקס כבר כתבתי בהרחבה בפוסטים הראשונים של הבלוג הזה, ובגדול אמרתי את אותו דבר: שעסק שהדבר היחיד שיש לו להציע ללקוחותיו זה מחירים זולים בהרבה ממחירי השוק לא יוכל להחזיק מעמד לאורך זמן, ויעלה מחירים או ייסגר. והנה, במוסף "ממון" של ידיעות אחרונות מסוף השבוע האחרון, ניבט אלינו אבי כץ, היזם והבעלים של קופיקס, שהסביר למה 12 זכיינים סגרו את החנויות שלהם ולמה, ובכן, המחירים יעלו בקרוב. זה לא שהוא נהיה גרידי פתאום, זה פשוט שבאמת אי אפשר לתפעל ככה עסק לאורך זמן.
נראה כאילו אנחנו חיים בעידן החד-פעמי. הכול חד-פעמי, והכול מיועד לעכשיו, לא לאורך זמן. לא רק הכלים בסופר חד-פעמיים; גם מכשירי החשמל, שאיש כבר לא מתקן כי עלות מכשיר חדש קרובה לעלות התיקון, וגם הבגדים, שעלות ייצורם הנמוכה מכתיבה את מחירם הזול כל-כך, ואותו דבר גם בעסקים או חברות שהדבר היחיד שיש להם למכור זה מחירם הזול. לא משנה שזה לא יהיה איכותי, לא משנה שזה לא יחזיק מעמד לאורך זמן ולא משנה שאף אחד לא ירוויח בסוף - זה חד-פעמי.
ויותר גרועים מכל אלו הם ההצהרות והרעיונות החד-פעמיים של הפוליטיקאים שלנו (אוקיי, גם של אחרים, אבל לי אכפת משלנו), שהם מפריחים לאוויר כמו בלוני ניסוי בלי שמץ מחשבה מעמיקה או בדיקה וכשהם רואים שלא זכו לתשואות להן ציפו, הם נוטשים אותם ועוברים הלאה, לרעיון החד-פעמי הבא: כן חוק ההסדרה, בעצם לא, בעצם אולי בתנאים מסוימים (ראש הממשלה בנימין נתניהו); בעד הסכם תרבות עם האיחוד האירופי שמחריג התנחלויות/ בעצם זו טעות אז לא (השרה מירי רגב); כל המצע שלי מתבסס על הפחתת מחירי הדירות/ מעולם לא הבטחתי לכם הפחתה במחירי הדירות (השר משה כחלון); בקבינט נערך דיון מעמיק על כל נושא המנהרות/ בעצם לא היה שום דיון והתייחסו אלינו כמו חותמת גומי ( ח"כ יאיר לפיד); אנחנו נצטרף לממשלת אחדות אם יתקבלו התנאים הבאים שאנו מציבים/ אף לא עולה בדעתנו להצטרף לממשלת אחדות (ח"כ יצחק הרצוג), וכן הלאה וכן הלאה.
הבעיה עם פוליטיקאים ורעיונות חד-פעמיים היא שפוטנציאל הנזק שלהם גדול במיוחד ביחס לאחרים. וכך, את המחיר שגובות ערימות הפסולת שנוצרות מכלים חד-פעמיים ובגדים מיותרים אנחנו כבר מכירים, וגם את ההתמודדות הנוכחית איתם: כולם יודעים שצריך למחזר, להשתמש בכלים רב-פעמיים ולשלם על שקיות כדי להפחית את השימוש בהן. באופן דומה מעודדים מחזור של בגדים והעברה שלהם, לצד הגבלה עצמית של הצריכה ובדיקת הקוד האתי של יצרניות הבגדים הזולים. גם את המחיר הכרוך בחברות חד-פעמיות וכל הכרוך בהן אנחנו מתחילים להכיר, אבל אף אחד מאלו לא יעלה לנו ביוקר כמו הרעיונות החד-פעמיים של הפוליטיקאים שלנו, ואת הנזק שאלו גורמים יהיה הרבה יותר קשה לתקן.
פוסטים נוספים שיעניינו אותך:
