צרפת שלא הכרתם
"הג'יהאד השקט", זו הכותרת של כתבה שפורסמה ב-Ynet השבוע כהקדמה לסרטו של הבמאי הצרפתי-ישראלי, אלי שוראקי, על המתרחש בצרפת כיום. כבר קראתם כתבות כאלה וראיתם סרטים כאלה, אבל למי שלא, נתקצר: זו אזהרה גלובלית לעולם בכלל וליהודים ולישראל בפרט מפני האיום המוסלמי שמנהל קרב תודעתי על צרפת, בני הדור השני למהגרים המוסלמים דתיים מאוד ונוכחותם ברחוב הצרפתי מורגשת במיוחד, ובעוד ששוראקי אינו חושש מאלימות מוסלמית (כי כאמור, הוא מדבר על קרב תודעתי), הוא מקונן על כך שצרפת שהכיר איננה ועל כך שהפכה למקום בו יהודים לא חשים בנוח לגדל את ילדיהם.
נו, טוב. כלומר, אם זה היה מדויק זה לא היה טוב, אבל התמונה שצייר שוראקי רחוקה מלהיות מדויקת. בתור מי שמבלה בצרפת כמעט חצי מכל שנה אני רואה תמונה אחרת לגמרי, וגם בתור מי שמבין שאי-אפשר לראות תהליכים היסטוריים במשקפיים שמוגבלים לכאן ולעכשיו. בתור התחלה, צרפת ששוראקי מקונן על אובדנה היא בעיקר יציר דמיונו. מזה שנים רבות שצרפת היא מדינת הגירה וככזו, פניה משתנות תדיר. את השפעת ההגירה המוסלמית על צרפת ועל המוסלמים שהיגרו אליה אי-אפשר לתחום לבני הדור השני בלבד, ואם מרחיבים מעט את הפרספקטיבה ניתן לראות שבדומה לגלי הגירה אחרים שהגיעו לצרפת, ישנה מגמה של היטמעות כלכלית שבסופו של דבר מביאה גם להיטמעות אזרחית. לשם כך ללא ספק יש להשקיע גם בחינוך וגם ביצירת אופק כלכלי למהגרים ולילדיהם, אבל המגמה קיימת. ייתכן שלמהגרים המוסלמים מהגל האחרון זה ייקח יותר זמן, אולם השפעה כזו לא נמדדת וניכרת בשנים אלא בדורות.
אינני יודע מהיכן שואב שוראקי את הידיעה הברורה שיהודים כבר לא חשים בנוח לגדל את ילדיהם בצרפת. במוצאי יום כיפור האחרון נוכחתי במו עיניי כמה בנוח חשים יהודי צרפת, שמילאו את הרחובות באלפים בעודם עוטים טלית וכיפה. נכון שיש אזורים מעטים אשר עדיף ליהודים להימנע מהם, אולם אלו בדיוק אותם אזורים שעדיף לכל אחד להימנע מהם, ואזורים כאלו יש כמעט בכל עיר גדולה בעולם. הרטוריקה הדרמטית של שוראקי מזכירה לי את הדיווחים התקשורתיים על ישראל בעולם, מאלו שגורמים לתיירים לחשוב שכל הרחובות שלנו מלאים בחיילים וטנקים ושהמדינה כולה היא אזור קרבות אחד גדול, בעוד שאנחנו יודעים שהתפיסה הזו רחוקה מהמציאות כרחוק מזרח ממערב. אין סיבה לעשות את העוול הזה למדינות אחרות.
פוסטים נוספים שיעניינו אותך:
