כל העם איתנו
לכבוד יום העצמאות ה-70 למדינת ישראל מתארגנות פה חגיגות ענק בניצוחה של השרה מירי רגב, תחת הסיסמה "כן, יש במה להתגאות". ובאמת, גם אם היה עדיף למצוא מילה יותר מוצלחת מ"להתגאות" בעלת שפע הקונוטציות השליליות, אכן יש במה לשמוח. למרות העדר משאבים בסיסי (זה לא השתנה כבר 70 שנה, בערך) והעובדה שמדובר במדינה קולטת עלייה, שאזרחיה הגיעו מנקודות התחלה כה שונות, הקמנו מדינה מכלום ומשום דבר והגענו להישגים יפים.
והצלחות לא חסר: בתור התחלה, כור היתוך, שלמרות שדים עדתיים שיוצאים מבקבוקים חדשות לבקרים, הצליח לזקק משהו שנקרא "ישראליות" ו"ישראלי". נכון, תוך כדי קליטת העלייה המסיבית נעשו עוולות שאין לזלזל בהן, ובכל זאת, הטוב רב משמעותית מהרע. הלאה: יש לנו שבעה זוכים בפרסי נובל, רובם בתחומים מדעיים, לאורך 70 השנים הללו; מספר די מרשים בהתחשב באוכלוסייתה הקטנה יחסית של מדינת ישראל ובוודאי במיעוט שנות קיומה ביחס למדינות אחרות, ותיקות ומבוססות יותר. מה עוד: תדמית מוצדקת לגמרי של אומת הסטארט-אפ עם חברות הייטק מובילות, לא רק כאלו שעשו אקזיטים מרשימים אלא גם כאלו שמצדיקות את המוניטין הישראלי של עמידה בחוד החנית הטכנולוגי. ועוד לא אמרנו כלום על תחומים שמעוררים מעט פחות עניין או סתם עושים פחות רעש, כמו אמנות וספרות (נגיד, פרס מאן בוקר לדוד גרוסמן). זה כמובן לא הכול כי קצרה היריעה, אבל זה בהחלט לא מעט.
עד כאן הכול טוב: מגיע לנו לחגוג ותודה לאל, יש מה. רק מעניינת המחשבה שחלק ניכר מהאנשים שבזכותם הגענו להישגים הללו במדע, בהייטק ובספרות מחזיקים בדעות שונות, שלא לומר מנוגדות לחלוטין, לאלו של השרה רגב, האחראית על החגיגות. ולמה זה מעניין? בעיקר בגלל שהקומיסרית רגב עשתה (ועושה) קריירה מלחלק את העם היושב בציון ל"איתנו" (=עם התנהלותה הפוליטית) או "נגדנו" (=נגד התנהלותה הפוליטית), אך עם זאת הרעיון שכל-כך הרבה אנשים שתרמו להישגיה של מדינת ישראל מתויגים אצלה בכל יום שאיננו יום העצמאות במחנה "נגדנו" לא מעורר בה שמץ תהייה שמא היא טועה בהתנהלותה המפלגת. כמובן, ייתכן שבשביל זה החליטו לתת לנשיא הונדורס להשיא משואה (אין מספיק "מה???" בעולם), אבל בחשבון הכללי זה עדיין לא מאוזן.
לא שהחלוקה הזו ל"איתנו" ו"נגדנו" היא הדבר הנכון לעשות. די ברור שלהיפך – זה מפלג, מסית נגד חלקים שלמים מהעם ובטוח שלא יוביל אותנו להישגים נוספים או בכלל יתרום משהו למדינת ישראל. אבל אם כבר ההתנהלות הזו של השרה רגב עקבית כל כך, האם היא לא מעלה צורך בחשבון נפש של רגב ודומיה, לכל הפחות? כלומר, אם כל כך הרבה אנשים שתרמו למדינת ישראל וסייעו באופן פעיל לקדם אותה למקום בו היא נמצאת היום, חושבים אחרת, אולי שווה לשקול למה.
פוסטים נוספים שיעניינו אותך:
