פרצופה של המדינה
זה לא סוד שהמניה של חברת "טבע" הישראלית מצויה בתהליך צלילה איטי כבר לא מעט זמן, אם כי ירידה כמו זו שנרשמה בשבועות האחרונים היא שיא שלילי חדש. שווי המניה צנח לשפל שכמוהו לא נרשם מזה 16 שנים, ועדיין לא בטוח שזה הסוף. תלי-תלים של פרשנויות בנושא נשפכו בעיתונים הכלכליים ובגדול, הדעה הרווחת היא שטבע לא התנהלה נכון מול השוק ובאופן כללי, ושאם ההתנהלות הזו תימשך היא עלולה פשוט להרוג את החברה.
הפרשנים מונים שורה של תקלות וצעדים מוטעים כמו היערכות לא-מוצלחת לפיתוחים הגנריים לקופקסון, תרופת הדגל של החברה; מספר צעדי מנע שכשלו; הרכישה היקרה מדי של חברת אקטביס מחברת אלרגן, אותה חברה שגם סיבכה את טבע במשבר הנוכחי, ועוד. חלקם אפילו מנו בין הצעדים הללו את מכירת שטח הנדל"ן של החברה בהפסד – לא כגורם שהשפיע על המצבה הפיננסי של החברה, אלא כדוגמה להתנהלות בעייתית. בקיצור, ידיו של המנכ"ל החדש של טבע, שאמור לתקן את כל הליקויים האלו, מלאות עבודה.
מזה שנים מתייחסים ישראל והישראלים לחברת טבע כאל כ"ספינת הדגל של הכלכלה הישראלית", בין אם מדובר בממשל, שנתן לה הטבות מפליגות, בין אם מדובר בגופים המוסדיים המשקיעים בה את הפנסיה של כולנו, ובין אם מדובר בישראלי המצוי שגאה בהישגיה של החברה ובגודלה – באיזשהו שלב כמעט היה אפשר לחשוב שמדובר בחברה שיש לה מדינה, ולא להיפך. ההתייחסות הזו היא שהעלתה בי את התהייה האם התנהלותה של חברת טבע היא מראה המשקפת את התנהלותה של מדינת ישראל, והאם הליקויים בהתנהלות החברה הם בעצם אותם ליקויים מהם סובלת המדינה?
למעט בודדים, יש לנו שרי ממשלה וחברי כנסת שלא ידעו לנהל חברה בת שני אנשים אבל מנהלים את חיינו; שלא עומדת לרשותם קבלה מעשית אחת אבל עומדים לרשותם די ביטחון עצמי ומשאבים בשביל להכריז על המהפכות שהם מתכוונים לבצע וגם לנסות להוציא אותן לפועל ולא משנה במה זה עולה לנו. זה לא עניין של שמאל או ימין, אלא תהליך מתמשך, רב-שנים. כאילו אנחנו, אזרחי ישראל, חיים באיזושהי בועה כשאנחנו חושבים שיש לנו על מי לסמוך ושחיינו, ביטחוננו ועתידנו נתונים בידיים טובות, ושבכלל, הכול טוב ויהיה טוב. כל פעם שאיזו חברה ישראלית מכריזה על אקזיט אנחנו עולצים על הגניוס הישראלי המוצלח (שהוא באמת כזה, לטעמי) כאילו הוא חזות הכול, ולא שמים לב שמבפנים דברים מתפוררים. מעמדנו הבינלאומי ההולך ויורד; מדיניות החוץ הכושלת שלנו, שתורמת למצבו העגום; כלכלת הפנים שלנו, שמנהיגיה הצליחו להרוג את סקטור התעשייה, ענף הטקסטיל, החקלאות, ותיכף גם הנדל"ן (בקטנה, כולה כמעט 10% מהתמ"ג) בגלל נטייה מדאיגה לפופוליזם; שלא לדבר על מצבנו מול הפלסטינאים.
מצבה של מדינת ישראל לא דומה למצבה של חברת טבע. עדיין. אבל ההתנהלות דומה וכך גם מאפייניה הבולטים, וההשוואה מדאיגה. גם אם מצבה של טבע לא סופני או עגום מעבר לכל תקווה, הוא עגום דיו. בטח כשאנחנו מסתכלים על הפיחות הזוחל במעמדה של החברה ובאיתנות הפיננסית שלה, שהואץ מאוד השבוע. כאן ההשוואה הזו צריכה להסתיים; לישראל אסור להגיע למצבה של חברת הדגל של ישראל.
פוסטים נוספים שיעניינו אותך:
