בית המקדש השלישי כבר פה
השבוע ציינו את תשעה באב, מועד משמעותי בלוח השנה היהודי. הסיבה העיקרית שבימינו אנו עדיין מציינים מאורע שהתרחש לפני עידן ועידנים, יסביר לכם כל ילד ששמע בגן את הסיפור על קמצא ובר קמצא, היא הרלבנטיות שלו עבורנו כעם גם כיום. מה קרה אז שרלבנטי לנו גם היום, אתם שואלים? אוקיי, כאן הדעות כבר חלוקות. בגדול, הקונספט המוכר הוא שהיות ובגלל שנאת חינם חרבו ירושלים ובית המקדש וכל כך הרבה יהודים נהרגו והוגלו, הרי שאהבת חינם ואחדות העם וכו' וכו' הם התיקון הראוי. אבל יש אנשים שלקחו את הנראטיב הזה לקיצון והחליטו שהתיקון הראוי הוא דווקא הקמת בית המקדש השלישי. עד לא מזמן היה אפשר לפטור אותם כמשיחיסטיים או קיצוניים או סתם הזויים, אבל לאחרונה או שהם מתרבים, או שהם הופכים קולניים יותר מתמיד ולכן אנחנו נתקלים בהם בכל עיתון או פייסבוק או עץ רענן.
נגיד, בראיון של אריה אלדד, פרופסור לרפואה ולשעבר חבר כנסת, למוסף סוף השבוע האחרון של ישראל היום, שכותרתו היא "צריך לבנות את בית המקדש בהר הבית, ואחר כך נעביר משם את כיפת הסלע". או בפוסט הפיוטי של חברת הכנסת מירי רגב מערב תשעה באב, בו היא עורגת להקמת בית המקדש ומתגעגעת לירושלים (אולי בגלל שבעת שהועלה הפוסט הייתה חברת הכנסת רגב בחופשה בקנקון שבמקסיקו). וגם אנשים הרבה פחות מתוקשרים מהשניים האלו, שכל כך עורגים לכינון בית המקדש השלישי שהם עלו אתמול להר הבית בהמוניהם היחסיים וקבעו שיא במספר העולים.
