מצעד האיוולת
נראה לי של"ג בעומר הוא אחד מהמועדים היחידים בלוח-השנה היהודי שכמעט כל הילדים בארץ מציינים, ועוד ברצון. אוספים קרשים, מביאים תפוחי-אדמה ויושבים עם החברים. מסורת של חג ישראלי, מה שנקרא. ברבות השנים שינה ל"ג בעומר הישראלי את צורתו ולמרות שהעיקרון נשאר כשהיה הל"ג בעומר של היום מעט שונה: רובנו עברנו למדורה מתגלגלת שעוברת משכבה לשכבה כדי לא להבעיר יותר ממדורה אחת ולחרב את הסביבה, וברוב המדורות עושים על האש במקום לצלות תפוחי אדמה. רק דבר אחד נשאר בדיוק כשהיה: התהלוכות של חב"ד.
למי מכם שטרם יצא להיתקל בפלא אבאר שמדובר בתהלוכה בה מסתובבים הילדים בעיר, צועקים פסוקים שאיש חב"ד המקומי, המנהיג את התהלוכה, אומר במגפון, ומקבלים ממתקים, פרסים וגם חוברות. לתוהים מאיפה הילדים שומעים בכלל על התהלוכה הזו, דעו שחב"ד מחלקים להם פליירים ייעודיים מחוץ לבתי-ספר ובמקרים לא מעטים גם בתוך בתי-הספר. לא בתי ספר של חב"ד, אלא סתם בתי-ספר ממלכתיים וממלכתיים דתיים, שבינם ובין האידיאולוגיה של חב"ד אין דבר וחצי דבר. כמיטב המסורת של חב"ד, הפליירים מפתים ומושכים את קהל היעד שלהם ומבטיחים שפע של פיתויים כמו ממתקים, צעצועים נחשקים (השנה חילקו גם ספינרים, נגיד) והגרלת פרסים.
למרות שקל נורא לתייג את התהלוכה הזו תחת "מה יש, קצת מסורת", מדובר בהרבה יותר מזה. חב"ד מעוניינים בילדים. לעומת זאת הילדים, שכאמור לא משתייכים לחב"ד אלא לזרם הממלכתי והממלכתי-דתי, מעוניינים בעיקר בממתקים ובפרסים. כדי לקבל אותם, הילדים המשתתפים בתהלוכה לא צועקים סתם פסוקים בעלמא, אלא גם תשבחות לרבי מליובאוויטש, האדמו"ר המנוח של חב"ד, בקשות לבואו של המלך המשיח ועוד. גם החוברות המצוירות שהילדים לוקחים איתם הביתה מהאירועים אלו מראות ילדים שמספרים בשבח הרבי ומספרים על נסים שחולל ואיך כל הבעיות בחייהם נעלמו בזכות הרבי. בקיצור, שטיפת מוח במסווה של בילוי חינמי לילדים והכול בטכניקה המיסיונרית של חב"ד.
למה מיסיון? כי כך נוהגת כת: מחלקת פיתויים כדי לעשות נפשות לשיטתה, והכי טוב לעשות נפשות בקרב ילדים, שגילם הרך והממתקים והפרסים שהם מקבלים מעלימים את כושר השיפוט הבקושי-קיים שלהם. זו וריאציה עקומה על הדתה כי המאפיינים שלה מתאימים יותר לנצרות המיסיונרית מאשר ליהדות וגם כי היא מעודדת ציות עיוור וכמובן, בורות, המרכיב הכי חשוב לקיומן של כתות.
מעניין שדווקא היהדות, שבשמה הם כאילו עושים נפשות, חרטה על דגלה לימוד וידיעה, בדיוק ההיפך מבורות. יש אינספור דוגמאות לאהבת הלימודים והידע שמאפיינת את היהדות ואחת מהן שמעתי לא מזמן בוונציה, ממדריך תיירים (לא יהודי, אם שאלתם את עצמכם) שסיפר כי משהגיעו יהודים לראשונה לוונציה ניגשו לשלטונות המקומיים וביקשו אישור לבנות בית-ספר. השלטונות תמהו איך זה שהם לא רוצים לבנות בית כנסת. יהודי המקום הסבירו שללימודים יש עדיפות על פני תפילות ולכן קודם יבנו בית-ספר ורק לאחר מכן בית כנסת. המדריך, אגב, סבר שהחשיבות שהיהדות מעניקה ללימוד היא הסיבה לריבוי היחסי של זוכי פרס נובל יהודים. אם כבר אנחנו רוצים להסתכל על עצמנו כעם סגולה, זו הסגולה שלנו: ללמוד ולדעת. אם בורות ומיסיונריות יחליפו את אהבת הלימוד והדעת שלנו נאבד את זכות קיומנו כעם וכתרבות.
פוסטים נוספים שיעניינו אותך:
