המציאות לא מפוברקת
לפני כמה ימים פרסמה זכיינית ערוץ 2 "רשת" בעמוד הפייסבוק שלה סרטון. בסרטון נראה הכתב גיא הוכמן צועד ברחובות בני ברק ובידו דגל ישראל כשהוא סופג יריקות וגידופים שהגיעו לשיאם עם חטיפת הדגל מידו על ידי אנשים בעלי חזות חרדית, שחטפו את הדגל מידו ושברו את המקל שהחזיק אותו. כעבור מאות אלפי צפיות ושיתופים רבים סיפרו חלק מהחרדים שנראו בסרטון כי חלקו האחרון, בו נחטף הדגל מידיו של הוכמן בצעקות והמקל נשבר, היה מבוים. לטענתם הוכמן ביקש מהם לתקוף אותו ולהשמיד את הדגל לעיני המצלמה לצורך "סרטון סאטירי" והם נענו לבקשתו. לאור המידע הורידה "רשת" את הסרטון מעמוד הפייסבוק שלה, אולם תגובתה של הזכיינית עמדה על כך שהסרטון אינו מפוברק וכי הורידה אותו רק בשל "פגיעה ברגשות הציבור". גורמים חרדים מכל קצוות הקשת הפוליטית, עיתונאים חרדים ואושיות רשת, הקימו סערה בשל הסרטון וקוראים כעת לפיטוריו של הוכמן.
מה הם אומרים: לפני החלק שלכאורה בוים בסרטון הוכמן בסך הכול חטף קצת יריקות וצעקות גנאי; למה מכלילים את הציבור החרדי כולו, הרי לא היה עולה על הדעת לנהוג כך בציבור החילוני; גם כשכבר קורים דברים כאלו, מדובר בקומץ; ואחרון חביב - מדובר בפרובוקציה מכוונת שנועדה להשניא את המגזר החרדי על הישראלים בערב יום הזיכרון.
בואו נתייחס לכל טענותיהם: אם חלקו הדרמטי ומעורר התגובות של הסרטון אכן היה מבוים זה באמת מעורר שאט נפש ומעלה שאלות קשות על האתיקה העיתונאית של הוכמן ושל הזכיינית "רשת". זו תגובה אוטומטית וברורה מאליה לכל בר-דעת, בדיוק כמו תגובות שאט הנפש שעורר המראה של דגל ישראל שנחטף ומושחת בלב-לבה של ישראל. אבל מה עם החלק הראשון וההרבה-פחות דרמטי שלו? זה נראה למישהו הגיוני שדגל ישראל הוא מראה מעורר פרובוקציה בלב-לבה של עיר בגוש דן? בואו, תרשמו לכם: גם אם דגל ישראל לא בא טוב לחלק מהחרדים, וגם אם מדובר בפרובוקציה, יריקות וצעקות גנאי הן לא תגובה נורמלית או ראויה. איכשהו יוצא שתמיד החילוניים צריכים לכבד את החרדים ונוהגיהם ולהתחשב בהם, אולם אף פעם לא להיפך. באותו אופן המגזר החרדי לוקח חלק בדמוקרטיה, אולם משתמש רק בחלקיה שנוחים לו ומהשאר – מתעלם (מי אמר שירות בצה"ל?).
הלאה: את המגזר החילוני לא מכלילים כפי שעושים למגזר החרדי משום שהמגזר החילוני מורכב מאינדיבידואלים שלא מחזיקים באותם עקרונות ונשמעים לאותה אידיאולוגיה, מה שאין כן אצל החרדים. כן, כן, אנחנו יודעים שבקרב החרדים יש זרמים שונים, שמתלבשים אחרת ונוהגים אחרת, אבל כולם חוסים תחת אותה מטריה ואותה אידיאולוגיה אמונית, ושומרים את אותה תורה ואת אותן מצוות ומצביעים לאותן מפלגות.
כן, במקרים של פרובוקציות פראיות כמו שבירת דגלים, תקיפת חיילים חרדים, הפגנות אלימות והחזקת כל הקואליציות לדורותיהן כבנות ערובה באמת מדובר בקומץ יחסי, גם אם הוא הרוב החרדי דומם ונותן לקולו של אותו קומץ להישמע ולהכתיב את הטון. אבל בהתנהלות היומיומית לא מדובר בקומץ. כבר סיפרתי כאן שיצא לי להיות בבני ברק בזמן הצפירה ביום הזיכרון והייתי מהבודדים שעמדו בעוד רוב העוברים ושבים המשיכו בענייניהם כרגיל. בלי צעקות, בלי יריקות, בלי אלימות, סתם זלזול בחיילים שנהרגו ונפצעו כדי להגן על כולנו וכדי לאפשר לחרדים להמית עצמם באוהלה של תורה. "פרובוקציה מכוונת שנועדה להשניא את המגזר החרדי על הישראלים בערב יום הזיכרון"? חברים, אתם עושים את זה יפה מאוד בכוחות עצמכם.
פוסטים נוספים שיעניינו אותך:
