משוגעים הם לא
יש איזו נטייה בתקשורת העולמית להתייחס לדאעש כאל משוגעים. מטורפים כאלה, פסיכים, אין מה לעשות. וזה מאוד בעייתי בעיניי, להתייחס לדאעש כמשוגעים. קודם כל, מפני שזה מפחית מחומרתם של מעשי הזוועה שהם מבצעים, ולא פחות גרוע – זה מפחית מאחריותם של המבצעים. אנשים משוגעים הרי לא נושאים באחריות פלילית, כי זו לא אשמתם. להגיד על דאעש "משוגעים" זה לפטור אותם מאחריות, כאילו אמרנו "בכל סיטואציה אחרת האנשים האלו היו מקסימים ממש, הם פשוט משוגעים, אז זה מה שקרה".
להבדיל, זה כמו לומר שהיטלר היה משוגע, ולהסיר ממנו אחריות לכל הפשעים שביצע. האיש לא היה משוגע, פשוט הייתה לו אידאולוגיה מחרידה ואת כל הכלים שנדרשו כדי להוציא אותה אל הפועל. גם דאעש אינם משוגעים כקולקטיב, יש להם פשוט אידאולוגיה מזעזעת והם לא בוחלים בכלום בכדי להוציא אותה אל הפועל.
ייתכן שזה בגלל שבתפיסה המערבית לא הגיוני שאנשים שמחזיקים בכאלו אידאולוגיות מעוותות יהיו נורמליים, ולא ייתכן שאנשים רציונליים יהיו מוכנים להקריב את חייהם עבור האידאולוגיה שלהם, אבל ככה זה: אנשים יכולים להפגין רציונליות בשאר התחומים בחייהם, ועדיין להחזיק באמונות איומות ולהוציא אותן לפועל בדרכים איומות לא פחות. זה לא עושה אותם משוגעים, זה רק עושה אותם פנאטים ומסוכנים.
אנחנו (כלומר, שאר האנשים שמתנגדים לדאעש), לעומת זאת, צריכים להפנים שמדובר באנשים שבכל הקשור להגשמת מטרותיהם הם רציונליים לעילא (למשל, האופן בו הם רותמים את האינטרנט והרשתות החברתיות השונות למטרותיהם יכול להילמד באוניברסיטאות). לקרוא להם משוגעים זה לא רק להמעיט מאחריותם לפשעים שהם מבצעים, זה גם להמעיט בפוטנציאל הנזק וההרס העצום שהם מצליחים לזרוע בעולם, וזה לא פחות מסוכן. כי במשוגעים לא קשה להילחם, אבל בפנאטים חדורי אידאולוגיה מעוותת – דווקא כן.
פוסטים נוספים שיעניינו אותך:
