דמוקרטיה 2.0
מזה זמן רב למדי שוררת פה איזו תחושת מיאוס כוללת מפוליטיקה ומפוליטיקאים, שנדמה שרק הולכת ומתגברת עם מותו של שמעון פרס ז"ל. בהרבה מובנים האבל על מותו של פרס הוא גם אבל על מותו של האחרון מדור הנפילים של הפוליטיקה הישראלית, ועל ההבנה שמה שיש כרגע לא מספיק טוב לנו. נמאס לנו מפוליטיקה קטנה וקטנונית, ונמאס לנו מפוליטיקאים קטנים וקטנוניים, ומהרגשה מתמדת שלמרות שהם אמורים, לא בטוח שהם עובדים בשבילנו.
אולי הגיע הזמן לנסות משהו אחר, שיטה קצת אחרת; דמוקרטיה מסוג חדש, בה מדינות יתנהלו כמו חברות עסקיות. עבור כל מדינה ייבחר דירקטוריון שינהל אותה, ובראשו יעמוד יו"ר שינווט את פעולות הדירקטוריון וינהיג אותו. כמו בכל חברה עסקית, לדירקטוריון ולעומד בראשו יוצבו מדי שנה 20 מטרות מדידות ובנות השגה בכל הנושאים שממשלה אמורה לטפל בהן: בריאות, צמיחה כלכלית, מדיניות חוץ, תחבורה, וכן הלאה וכן הלאה. הישגי הדירקטוריון יימדדו ויוערכו מדי שנה על-ידי האסיפה הכללית ועל-ידי חברות העוסקות בהערכות חשבונאיות ופיננסיות של חברות במשק, בדיוק כמו שעושים בכל חברה.
בתסריט הדמיוני הזה חברי הדירקטוריון והיו"ר לא יהיו פוליטיקאים, או אנשים שהחליטו פתאום שייעודם הוא להיות פוליטיקאים. הם יהיו אנשי מקצוע מוכשרים שמאחוריהם רשימת הישגים מכובדת וראויה, כאלו שמסוגלים להצעיד את המדינה קדימה. כמו בכל חברה עסקית, הם יתוגמלו על הצלחה ויודחו לטובת טובים מהם במקרה של כישלון. אפשר לקחת את זה צעד נוסף קדימה, ולייסד מעין "מדד מדינות" בו ייסחרו מניותיהן של מדינות המנוהלות כחברות: ניהול טוב משמעו ערך גבוה למדינה ומנייתה, וניהול כושל – בהתאם.
גם בשיטה זו העם יבחר את האנשים שמנהלים את המדינה; ההבדל הוא שהם יצטרכו להציג קבלות מעשיות והוכחות להישגיהם, ולא מילים ריקות שמתארות אידיאלים חלולים שאין מאחוריהם ולא כלום. כמובן נשאלת השאלה אם אנחנו באמת רוצים לשנות משהו, או שהתלונות על הפוליטיקה והפוליטיקאים כבר טבועות כל-כך עמוק בדי.אן.איי הלאומי שלנו, שנתקשה לוותר עליהם לטובת פתרון מעשי אחר.
פוסטים נוספים שיעניינו אותך: תודה שמעון, ממשל אמין, בחירות או לא להיות
