שמו עלינו סטיגמה

אף אחד לא הופתע מההחלטה של האיחוד האירופי לסמן מוצרים מההתנחלויות (שזה, אם לא שמתם לב, כולל לא רק את יהודה ושומרון, אלא גם את רמת הגולן). ידענו שזה מגיע, וזה פשוט היה עניין של זמן. ובכל זאת, למרות שכבר כמה שנים שהנושא מצוי בדיון באיחוד האירופי, לא ממש נערכנו לעניין, והתגובה העיקרית להחלטה כרגע מסתכמת בעיקר בנזיפה לשגריר האיחוד בארץ, מסוג התגובות שכידוע מועילות כמו כוסות רוח למת, כלומר, בכלל לא. התגובות הישראליות המגנות את ההחלטה, ובצדק, ומצביעות על האפליה שביישומה, לא ישנו כלום לאיחוד האירופי. ההחלטה הועברה כבר בספטמבר האחרון וכעת החליטו על יישומה ברוב מוחץ, שבעיקר מצביע על מעמדה העגום של ישראל מול האיחוד האירופי.

ואי אפשר להקל ראש בהחלטה הקשה הזו, ולהסביר איך אנחנו נשענים בעיקר על ארצות-הברית ויחסינו איתה, ואיך נמצא לנו שווקים אחרים, מחוץ לאירופה. ראשית, עם כל הכבוד לתמיכתה של ארצות-הברית, היא לא הועילה לנו כאן בדבר. ההחלטה של האיחוד האירופי התקבלה למרות מחאתה של ארצות-הברית. שנית, היחסים המעורערים של ישראל עם ממשל אובמה מראים לנו שתמיכתה של ארצות-הברית בישראל היא אולי איתנה ורבת שנים, אבל אינה אוטומטית וישראל לא בהכרח תיהנה ממנה בכל נושא ועניין. גם התמיכה של דעת הקהל האמריקאית, ואפילו של יהודי ארה"ב, כבר אינה מובנת מאליה, ובסך הכול ניתן לזהות שבשנים האחרונות חלה הידרדרות של ממש ביחסים הללו. אומנם שמענו קולות שמעמיסים את ההידרדרות הזו על שכמו של הנשיא אובמה, אבל מי שחושב שהנשיא הדמוקרטי הבא שייבחר (מי אמר הילרי קלינטון?), אם ייבחר, יסטה מהקו שהתווה אובמה טועה, ובגדול. אם מסתכלים על העניין בפרופורציה של שנים, הרי שאם ישראל תמשיך להתבצר בעמדתה וארצות-הברית תישאר בעמדותיה דהיום הרי שקו השבר נראה לעין.

גם אי-אפשר לזלזל באירופה – כ-26% מהיצוא הישראלי מגיע לאירופה, ושיעור דומה לכך של השקעות בישראל מגיע מאירופה אף הוא. ירידה בהשקעות הללו תהיה מכה שאין לזלזל בה לכלכלה הישראלית, ממנה יהיה קשה להתאושש. גם הפנייה ההולכת וגדלה לשווקים נוספים באסיה, למשל, לא תספיק כאן. הרי למרות עוצמתו הממשית של השוק הסיני, למשל, הרי שאם המצב ימיר ועל ישראל יושתו סנקציות כלכליות סין תיקח בהן חלק אף היא, בדיוק כמו שעשתה כשהושתו סנקציות כאלו על רוסיה, וזאת למרות קשריה הכלכליים והמדיניים העמוקים עם רוסיה.

בקיצור, המצב הוא די חמור, והוא עוד עלול להחמיר יותר. אנחנו כבר יודעים שהקו שנקטנו עד עכשיו לא הועיל לנו, אחרת לא היו מסמנים מוצרים מההתנחלויות. מכאן שהגיע הזמן לנסות קו אחר, וכבר עכשיו. לא לחכות לצעד הבא של האירופים, שישית עלינו עוד איזה סנקציה כלכלית ומדינית קשה, אלא להקדים תרופה למכה. מדינות אחרות מתכננות את עתידן, הבעייתי פחות משלנו, אגב, עשורים שלמים מראש, ורק אנחנו מתנהלים מעכשיו לעכשיו, ורצים לכבות שריפות במקום למנוע אותן. עכשיו הזמן למנוע את השריפה הבאה, לפני שיהיה מאוחר מדי.

פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך: הרוב לא קובע, אפקט הדומינו, אז תגידו מה כן