אקס-טריטוריה

זוכרים את הציטוט הידוע ההוא של איינשטיין, "שני דברים הם אינסופיים, היקום והטיפשות האנושית, ואני עדיין לא בטוח לגבי הראשון"? טוב שאיינשטיין לא הכיר את האינטרנט, כי לרשימת הדברים האינסופיים הוא היה צריך להוסיף את כמויות הטינופת שנשפכות באינטרנט. לא יודע מתי החלטנו שאנחנו סבבה עם זה שהאינטרנט מלא בהתבטאויות הכי קיצוניות והכי דוחות שיש, אבל ככה זה. ולא מדובר באתרים ספציפיים שעוסקים בטינופת (למרות שגם כאלה לא חסר), אלא בכיכרות העיר השונות שלנו – אתרי חדשות ותוכן ורשתות חברתיות. תעיפו מבט בסטטוסים, בתגובות, בטוקבקים, ותראו את הסגנון: אלים. מתלהם. מתבהם.

והעניין הוא, שזו תופעה מיוחדת לאינטרנט: המקלדת והמסך סובלים הכול, אולי כי יש איזושהי הבנה שאם מישהו מטקבק משהו נורא לא ישמעו אותך אם לא תגיד משהו יותר נורא, והבא אחריך לא יגיד משהו אפילו יותר נורא. משום מה כל החסמים הרגילים שיש לאנשים כשהם מדברים עם אנשים אחרים במציאות נעלמים כשהם מדברים וירטואלית. כי ככה זה באינטרנט. באינטרנט מותר להגיד הכול ולהיות גזענים, אנטישמים, מיזוגנים ולשנוא את כולם ואת הכול באופן הכי עמוק שיש. ואין שום ניסיון לדון בתרבות הדיבור האינטרנטית ולהגביל אותה באיזשהו אופן, כי האינטרנט הוא המדיום הכי מאותרג שיש – בשם חופש הדיבור רומסים את כל הערכים האחרים.

ובאמת, מהבחינה הזו אינטרנט זה מן יציר כלאיים משונה. נסו לחשוב על עוד מדיום אחד בו אנשים יכולים היום לפרסם טקסטים גזעניים באין מפריע. אין כזה, וטוב שכך. אז למה אנחנו סובלים את זה באינטרנט? זה כאילו שהאינטרנט הוא מן אקס-טריטוריה בה החוק הרגיל לא תופס, כמו דרכון דיפלומטי לחולירות. באותו אופן, ערכים נוספים שהם ערכים מוחלטים במציאות, לא תופסים באינטרנט. למשל, גניבה. אם מישהו מכם היה מחליט, נגיד, שבא לו להיכנס לסטימצקי ולקחת ספר או DVD בלי לשלם, היו עוצרים אותו, ואף אחד לא היה חושב שזה משונה – אין חברה שיכולה להתקיים בלי חוק וסדר. אבל לא באינטרנט, שזה לגמרי נורמטיבי לגנוב סרטים, ומוזיקה, וכמעט כל תוכן אחר, ולהשתמש בהם כאילו היו שלך מבלי לשלם לאמן שיצר אותם ומנסה להתפרנס מהם, וזה בסדר. באינטרנט מותר לגנוב.

האקס-טריטוריה הזו, האינטרנט, מסייעת לדרוך או לכל הפחות לכופף עוד קצת מהחוקים ואורחות החיים שסיגלנו לנו מחוצה לה. למשל, תחשבו על ההסתדרות ועל ועדי העובדים. תחשבו על ההישגים של אנשים שהתאגדו ונלחמו במשך שנים כדי להשיג זכויות בסיסיות מול המעבידים שלהם. שביתות, הפגנות, בתי-משפט ומה לא, בשביל הזכות להתפרנס בכבוד. ואז בהינף ווי-פיי מגיעות חברות כמו אובר, או אירביאנבי, ופוגעות, או אפילו מייתרות, תעשייה שלמה. חברה כמו אובר, נגיד, פוגעת קשות בנהגי מוניות, וגם לאירביאנבי יש אפקט של ממש על תעשיית המלונאות. לשתיהן יש השפעה עקיפה על ההכנסות למדינה בגלל אובדן הכנסות מסים ועבודה בשחור. ולזה אין שום סעד חוקי, בדיוק כמו ההתבטאויות הקיצוניות או גניבת מוזיקה וסרטים באינטרנט, כי הם כאילו מתקיימים ביקום מקביל, כזה שהחוקים הרגילים לא תקפים בו ולא רלבנטיים לו.

פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך: על צביעות ומוסר כפול, השחור הישן זה השחור החדש, הדיקטטורה של הפופוליזם