אז תגידו מה כן
טרם שככה הסערת בעקבות הניסיון להשעות את ישראל מפיפא כך שלא תוכל להשתתף במשחקים בינלאומיים וכבר החלה סערה אחרת: סטפאן רישאר, מנכ"ל חברת אורנג' הצרפתית, הצהיר במצרים שהחברה רוצה לצאת מישראל ובינתיים הספיק להתנצל ולחזור בו. תקציר הפרקים הקודמים: שרים בממשלה מצהירים שאין שום חרם, שרים אחרים מבינים שיש חרם ולכן הם יילחמו בו עם – תחזיקו חזק - ועדה! או לחלופין, שרים עם רעיון ממש מקורי: להחרים את המחרימים.
לאלו מאיתנו שלא חיים בלהלהלנד, לעומת זאת, ברור שהמצב לא טוב, ושהוא רק יחמיר. גם אם השפעתו של החרם הכלכלי על ישראל הייתה עד עכשיו קטנה ואולי לא מאוד מורגשת, הרי שזו הולכת וגדלה, והסכנות הגלומות בו לישראל הן עצומות ורבות. וזו לא רק דעתי האישית, עליה הצהרתי לפני יותר משנה. הכלכלן הידוע פרופסור נוריאל רוביני חוזה בראיון לגלובס שאם ייווצר מומנטום לחרם על ישראל, כפי שאנחנו רואים בחודשים האחרונים, הוא יהיה בגדר "צונאמי על כלכלת ישראל", שהשפעתו על כלכלת ישראל תהיה לא פחות מהרסנית. נבואת הזעם הזו מגובה גם במספרים: דו"ח של משרד האוצר שהתפרסם אתמול בכלכליסט מעריך את הנזקים שעלול לגרום החרם הכלכלי על ישראל במיליארדים, ומשרטט תרחיש קיצון הכולל צלילה של הייצוא, גירעון ועוד. ברור שגם מדובר בבעיה ביטחונית ממדרגה ראשונה, שכן כלכלת ישראל וביטחונה קשורים זה לזה בקשר בל יינתק, והרי ללא כלכלה מתפקדת לא יהיה לנו איך לממן את הביטחון.
ובאמת, חרם כלכלי על ישראל זה נורא ואיום, אבל מה ציפינו שהפלסטינים יעשו? אנחנו אומרים ללא הרף – ובצדק – שטרור זו לא הדרך להשיג הישגים מדיניים. אין דבר שמצדיק טרור. אז מה הפתרון? איך אנחנו מצפים שהפלסטינים ינסו לקדם את מטרותיהם? אם אנחנו אומרים שטרור – לא, חרם כלכלי שאיננו אלים – גם כן לא, אז מה כן? האם יש דרך לגיטימית בעינינו לפלסטינים לקדם את מצבם בכלל? אין לי תשובה לזה. כלומר, התשובה הברורה מאליה היא סוף הסכסוך, כמובן. אבל עד שנגיע לשם, מה הדרך?
פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך: הרוב לא קובע, אפקט הדומינו, סדר עולמי חדש
