תן את הכבוד לצה"ל

ישראל היא מדינה שזוכרת. לא רק בימי זיכרון, אלא בכלל. בעיקר הדברים אמורים בכל מה שקשור לצה"ל ולחיילים שלנו. אנחנו זוכרים את אלו שנפלו, ומוקירים תודה לאלו שנפצעו במהלך שירותם מתוך איזושהי הבנה בסיסית שהם עשו זאת כדי שאנחנו נוכל לחיות פה. למדינה יש מערך מסועף למדי של טיפול בפצועי ונכי צה"ל, אבל לא אליו אני רוצה להתייחס כאן, אלא לצורך באיזושהי הכרה ציבורית בקורבן שהאנשים האלו הקריבו למעננו, ובתרומה שהעלו למען המדינה.

הקונספט הזה, של הכרה ציבורית בתרומתם של אנשים למען מדינתם הוא לא המצאה חדשה, כמובן. בצרפת ישנו אות לגיון הכבוד, אותו נושאים על החולצה, ובארה"ב ישנה מדליית הכבוד, הגבוה בעיטורים הצבאיים שהמדינה מעניקה על גבורה בקרב. לאיש מלבד מקבלי אותות אלו אסור לענוד אותם, ויש איסור גם על ייצורם הפצתם ומכירתם. נושאי האותות אומנם זוכים לפריבילגיות שונות, אולם מטרתם הבסיסית של אותות אלו היא לאפשר לאדם המביט בהם לדעת שאנשים אלו תרמו תרומה מיוחדת למדינתם.

ולמה זה חשוב, בעצם? אולי בגלל המחשבה שבשונה מאדם שנולד נכה או הפך לכזה כי נסיבות חייו המרו לו ונכותו היא נכות אינדיבידואלית, באיזשהו מקום, נכותו של נכה צה"ל מרגישה קצת כמו נכות קולקטיבית. כלומר, הוא זה שנפצע, ולו כואב, והוא זה שנושא בקשיי היומיום של ההתמודדות עם הפיכתו לנכה, אבל לנו היה חלק בזה. התחושה היא שכאביו ופצעיו של נכה צה"ל נגרמו בגלל שהגן עלינו מפני אויבינו וכמו שאני רואה את זה, אנחנו חייבים לו תודה.

לכן אני תוהה למה אין לנו אות כזה עבור נכי צה"ל. כבודם של כל הנכים במקומו מונח, כמו גם זכויותיהם, עליהן אין עוררין. אולם הייתי שמח אם מדינת ישראל הייתה מוצאת לנכון לתת לנכי צה"ל אות הוקרה כזה, שיאפשר הכרה ציבורית בהם ובתרומתם לא רק בימי זיכרון ובטקסים, אלא ביומיום. כזה שמלבד הזכויות הספציפיות הטמונות בו, אולי יקלו על חייהם וכאבם של נכי צה"ל ויעניקו להם מעט הקלה והכרה. כזה שבמבט חטוף יאפשר לך לדעת שהאדם העומד מולך הרים תרומה של ממש לביטחון המדינה. הם עשו את זה בשבילנו, אין סיבה שלא נוכל לעשות את זה בשבילם.

פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך: עוד לא אבדה תקוותנו, ילדים זה לא רק שמחה, סוף מעשה במחשבה תחילה

רוצים לדעת מתי עולה פוסט חדש?
הירשמו כאן:
פוסטים אחרונים:

©  כל הזכויות על התוכן באתר זה שמורות ליעקב גורסד