קורבן אשם

את הבוקר פתחנו עם הידיעה על הרוג שני מלוויית הרב וואזנר שהתקיימה לפני כשבוע, בנוסף לכ-100 פצועים, מתוכם 3 קשה. המשטרה עדיין בודקת מי אשם במחדל, אבל החרדים כבר החליטו: המשטרה. וואו. ההאשמה הזו כל כך חצופה, שאני כמעט לא יודע מאיפה להתחיל.

אולי מהתרבות העקומה הזו, שמקדשת לוויות ורואה בהן כמעט בילוי? כן, לוויה היא חסד של אמת ומצווה, אבל לא כש-100 אלף איש מצטופפים ברחובותיה של העיר שהיא הכי צפופה בישראל גם בלי לוויות. החרדים כל כך שמחים לבוז לחילונים ולא-יהודים על הנהייה אחר תרבות הסלבס, שנואשת למגע עם מישהו מפורסם, ולא שמים לב שהם עושים את זה בעצמם. וזה לא משנה שמדובר בפוסק הדור, או בגדול בתורה אחר, כי המהות אולי שונה, אבל הצורה – אותה צורה, והתוצאה אפילו יותר גרועה, כי האוחזים בה גם שוגים באשליות שהם טובים יותר מאחיהם החילונים, נגיד. להידחף ולהידחק כמטורפים כדי להשתתף בלוויה, ולא משנה של מי, לא מעיד על תוכן פנימי עמוק או על אמונה יוקדת, אלא סתם על העדר דרך ארץ בסיסית. וגם, אם כבר מדברים על זה, על התעלמות מוחלטת מהציווי "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", שגורס זהירות ואחריות שהיא מהחרדים והלאה.

וזה שמאשימים את זה את המשטרה זה בכלל מקסים. איש מהמנהיגים החרדים שנדרשו לאירוע לא מראה ולו שמץ של קבלת אחריות על ההתנהגות של הקהל החרדי באירוע הזה. לא רק ההידחפות והרמיסה, והנהייה המטורפת ללוויה משל הייתה אירוע תרבותי, אלא גם על הקושי המוצהר של המשטרה לתאם את האירוע מול המשפחה כאשר המשטרה מסבירה כי "לא היה מול מי לעבוד". בנוסף, כאילו שזה לא מספיק, הסתבר שעם תום ההספדים החלה הסתערות של אלפים לעבר הארון, ובה נמחצו הנפגעים. בשל ההסתערות הפגאנית ההמונית הזו לעבר הארון התקשו גם כוחות ההצלה להגיע אל הפצועים, ומי יודע אם בשל הקושי הזה לא הוחמרה הפגיעה באחדים מהם. לי נראה שלחרדים נוח מאוד לבוא בתלונות למשטרה שאת הוראותיה אין להם עניין או רצון לכבד ולמלא.

חלק מהתלונות של החרדים על היערכות המשטרה נתלות בהלוויות קודמות של גדולי תורה, שגם בהן היה ריבוי משתתפים אולם הן לא הסתיימו עם פגיעות בנפש, למרבה ההקלה. התלונות האלו אפילו יותר מגוחכות: הרי עד כמה יכולה המשטרה 'להסדיר' נחשול מסתער של 100 אלף איש? הסיבה העיקרית שלא היו עד כה הרוגים בלוויות ההמוניות האלו היא פשוט מזל. ועל המזל, בניגוד למשטרה, אי אפשר לסמוך.

פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך: מקום טוב באמצע, מראה שחורה, סוף מעשה במחשבה תחילה