אפקט הדומינו

אחת הפוזיציות הכי מאוסות שיש בעולם זה הנביא המוכיח בשער. אין מעצבנים מאנשים המזהירים מחורבן, ועוד יותר גרוע זה אם מסתבר שהם צודקים. אני חושד שגם כל הפרשנים למיניהם בעצמם מתבאסים כשתרחישים שליליים שהם צפו אכן מתרחשים, ואני לגמרי מבין אותם. ובכל זאת, לא היה צורך בכדור בדולח כדי לחזות את מה שיקרה ברוסיה עם הפלישה לחצי-האי קרים, רק קצת שכל ישר.

כי עם כל הפוזה הקשוחה של פוטין, שרק למקרה ששכחנו שהוא קשוח הוא טורח לתחזק אותה בתמונות ביזאריות עם נמרים, גם הוא לא יכול על הכלכלה, ועל הגלובליזציה, ועל סנקציות בינלאומיות. כן, רוסיה אולי הרגישה מיליטנטית ורבת-עוצמה במיוחד כשפלשה לחצי-האי קרים, אבל זה די עבר לה כשהמציאות הרימה את ראשה ואזרחיה התעוררו לעובדות החדשות בשטח: מיתון קשה, מחירי הנפט שצנחו, הרובל שהתרסק, מחסור ועוני.

מה זה קשור אלינו? אומר לעצמו ישראל ישראלי, זו בעיה של רוסיה והרוסים. אז זהו, שלא בדיוק. בגלובליזציה הכלכלית של היום, המשבר ברוסיה מביא למשבר בישראל, למשל: משבר קשה למגדלי הפלפלים בערבה (כן, כן, הערבה שלנו), כזה שעלול למחוק מושבים שלמים ומאות אנשים שזה מקור פרנסתם.

תקציר הפרקים הקודמים: בקיץ שעבר רוסיה פלשה לאוקראינה, ומשפרצה מלחמה והרוסים סירבו לסגת הטיל עליהם המערב סנקציות, שיחד עם מחירי הנפט שצנחו הביאו למיתון עמוק ולקריסת הכלכלה הרוסית. בתגובה הודיעה רוסיה שתפסיק לרכוש סחורות מהמערב. המערב כאן אלו גם חקלאי הפלפלים מהערבה, שרובה המוחלט של תוצרתם מיועד לשוק הרוסי: אלו שמצאו את עצמם ללא לקוחות, נאלצו למכור את תוצרתם במחירי הפסד ופשוט התרסקו כלכלית.

הלקח כאן הוא לא רק אפקט הדומינו הזה, שהוא בעייתי בפני עצמו. כדאי לנו לזכור גם את כוחן של הסנקציות הבינלאומיות שאנחנו נוטים מעט לזלזל בהן, ולחשוב כיצד לדאוג שלמרות תנועת החרם על ישראל הן לא יגיעו גם לפתחנו. סנוניות ראשונות כבר הופיעו בדמות דו"ח לאיחוד האירופי עם המלצות לסנקציות ואיום בהרחקתה של ישראל מפעילויות ספורט בינלאומיות, אבל אנחנו עדיין לא שם. עוד לא מאוחר מדי.

פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך: סדר עולמי חדש, אמרתי לכם, הרוב לא קובע

רוצים לדעת מתי עולה פוסט חדש?
הירשמו כאן:
פוסטים אחרונים:

©  כל הזכויות על התוכן באתר זה שמורות ליעקב גורסד