אנטי-אנטישמיות

יש לי רעיון מהפכני לפעם הבאה שראש הממשלה או שגרירנו יעלו לנאום באו"ם: לא עוד פלקטים משונים עם ציורים כאלו שהילדים שלכם מביאים מהגן, או תמונות מלחיצות, לא עוד נהי ובכי על השואה שהייתה, ולא עוד השוואות הזויות לשואה שעוד כאילו-תהיה. ולמה זה? בתור התחלה, כי לא תהיה עוד שואה. נכון, יש אנטישמיות, ואפילו לא מעט ממנה, ובעולם אוטופי אולי היינו חושבים שאפשר להדביר אותה באמצעים כמו סובלנות, העלאת מודעות, הסברה ועוד דברים יפים כאלו. בעולם המציאות, לצערנו, אנטישמיות הייתה, הווה ותהיה, והיללות על התגברותה לא יקדמו אותנו לשום מקום.

אני לא טוען שאנטישמיות זה מקסים, או שלא צריך להילחם במנוולים המפיצים את דעותיהם אלו, החשוכות והגזעניות, באופן הכי נמרץ שיש. מה שאני כן טוען זה שראשית, אכן יש אנטישמיות, אולם היא רחוקה מלהוות פרלוד לשואה שנייה, ושנית, שכל הפוזה הבכיינית הזו שאנו תופסים בעקבות כל תקרית אנטישמית, או סתם כשתוקפים את מהלכנו המדיניים או המלחמתיים, מיותרת ולא תורמת לנו דבר.

לא יודע מה איתכם, אבל אני לא רואה שום מקום להשוואה בין גילויי האנטישמיות היום לאלו שחוו היהודים טרם השואה, לא בכמות ובתכיפות ובוודאי לא בחומרה. גילויי האנטישמיות דאז היו רבים מאוד וחמורים מאוד, ובשונה מאלו הנוכחיים היו בעידוד ובידיעת השלטונות. שוני מהותי הוא שהיום יש לנו מדינה רבת הישגים מוצלחת למדי – לא רק ביחס ל-67 שנות קיומה – צבא מהחזקים באזור ובעולם, וגם פצצת אטום (סליחה, מפעל טקסטיל מאובטח להפליא). כלומר, גם אם כל האנטישמים בעולם יצאו מדעתם הקולקטיבית (או ממה שנותר ממנה. בכל זאת אנטישמים וזה) ויכריזו מלחמה על יהודים ועל ישראל, לא תהיה שואה שנייה. אנחנו חזקים, ואין לנו מה להתבייש בזה, ובוודאי שאין לנו סיבה או צורך להתמסכן בפחד אל מול גילויי האנטישמיות בעולם היום.

אנחנו מצויים בסוג של צומת, בו עלינו להחליט האם אנחנו רואים את עצמנו כמעצמה החזקה שאנחנו, או שאנחנו עדיין היהודים החוששים מהפריץ, כפופים לנצח תחת עולה הקשה של השואה, וחיים בתודעה גלותית כאן, במדינה שלנו. הבחירה באופציה הראשונה לא רק תאפשר לנו לראות את התקריות האנטישמיות בפרופורציה המתאימה, היא גם בריאה יותר עבורנו, כעם וכמדינה. לטעמי הגיע הזמן להתבגר, ולהפסיק להתנהל מתוך פחד ומתוך טראומות העבר, קשות ככל שיהיו.

פוסטים נוספים שעשויים לעניין אותך: על אנטישמיות ושנאה עצמית, על כתמים וניקיון, רק בישראל: אין ייאוש בעולם