ככל העמים
צריך היה לחיות על אי בודד כדי לא לשמוע על רצח הנער מוחמד אבו חדיר והמהומות שקמו בעקבותיו. למען האמת, הרצח הזה והדיווחים סביבו קצת עשו לי חשק לעבור לאי בודד כדי להימנע מהידיעה בכלל, ומהכורח לשמוע על הזוועה בפרטי פרטים. כן, היו מקרי רצח של יהודים בידי ערבים קודם, אבל יש ברצח הספציפי הזה משהו מזוויע במיוחד, ושובר לב במיוחד. לא רק בגלל הנער הצעיר שהיה קורבן לטירוף הזה, ומשפחתו שאיבדה ילד, ולא רק בגלל המהומות שהתעוררו ברחבי הארץ וטרם נרגעו.
אני חש שעם הרצח הזה כאילו נשבר הטאבו האחרון, נחצה הקו האדום הסופי, ועתה הננו עם ככל העמים. כל התדמית בה החזיק העם היהודי, של עם מוסרי ומתון, שאינו צמא-דם לשם דם, רחמנים בני רחמנים, וילה בג'ונגל - הכניסו את הדימוי החביב עליכם כאן – התפו
רר באופן סופי ומוחלט.
למה דווקא בגלל הרצח הזה? שני דברים בסיסיים: היה כאן תכנון של ממש: הרוצחים תכננו את הרצח מראש; תכנון שמצביע על כוונת הזדון, כשאליה מצטרף ניסיון החטיפה הראשון (כך על-פי התקשורת) שכשל, שפשוט שימש להם אימון. מלבד התכנון, נורא בעיניי שמדובר בכמה אנשים - לא רק אדם אחד שהשתגע והחליט לרצוח, אלא כמה אנשים – ואף אחד מהם לא עצר לרגע ואמר סטופ, אנחנו מתכננים מעשה איום ונורא והזוי. כמה אנשים שחברו יחד, ונראה היה להם לגמרי הגיוני להגיב לרצח שלושת הנערים ברצח אחר, נתעב לא פחות.
חלק ניכר מהתגובות לרצח מרגיזות גם הן במיוחד; לא בגלל שלא ראוי שהפוליטיקאים וכל מיני אנשי ציבור ואושיות פייסבוק בשנקל יזדעזעו מהרצח, להיפך. זה פשוט ההתעלמות הזאת מההבנה הברורה שדיבורים על נקמה בהכרח יובילו בסוף למעשי נקמה, כאשר כל אלו שדיברו על נקמה רוחצים כעת בניקיון כפיהם. כן, אני מאמין שאיש מהדוברים הציבוריים שראיתי לא באמת התכוון לקרוא לביצוע כזה רצח כנקמה, אבל באמת, איש מהם לא היה יכול להקדיש תא מוח או שניים לאופן בו דבריהם מתפרשים, ולכך שבעוד הם מגבילים את עצמם למחשבה ודיבור יש אנשים שיעברו גם לשלב הבא, שלב המעשה? אני די בטוח שלא לזה פילל ביאליק כשדיבר על זה שהוא מחכה ליום בו נהיה ככל העמים. יש מנהגי עמים שאין שום צורך לחקות.
