מראה שחורה

בראשית דרכו סבר הפילוסוף ז'אן פול סארטר כי היהודי מוגדר ככזה באמצעות האנטישמי, וגרס כי אין לו זהות נפרדת משל עצמו, אלא זהותו מוגדרת מהשתקפותה במראה של האנטישמי. כלומר, מה שעושה אדם ליהודי הוא האנטישמי, שמגדיר אותו ככזה. אומנם סארטר חזר בו מהאמירה הזו בשלב מאוחר יותר, אבל שימו לב לרציונל שעומד בבסיסה, שגורס שהאחר מוגדר ככזה רק באמצעות השתקפותו. אתם איתי עד כאן? יופי.

נחזור לכאן ולעכשיו: בהשאלה הייתי אומר שמה שעושה את החרדים לחרדים זה תפיסתם של החילונים אותם. שנים הם היו מפולגים כציבור, בין חסידים למתנגדים, בין ספרדים לאשכנזים, בין חסידות כזו לחסידות אחרת, ובין מנהיג ליטאי כזה למנהיג ליטאי אחר וכן הלאה וכן הלאה. רוצים דוגמה שאתם מכירים? הנה אחת: בעוד שחלק מהסאטמרים הקצינו בדעותיהם האנטי-ישראליות עד כדי הידברות עם אויבים מובהקים כאחמדינג'אד וחבר מרעיו, החבד"ניקים החלו להתקרב למדינה עד כדי היחשדות כציונים כמעט. אני יכול להמשיך עוד די הרבה, אבל נראה לי שהבנתם את העיקרון.

ומי איחד את החרדים לכדי גוף אחד, מאוחד ובלתי חדיר? שר האוצר, יאיר לפיד. לפיד, בגישתו לגיוס חרדים ובסיוען של סיסמאות קליטות ויפות כמו "שוויון בנטל" ו"גיוס לכולם" , איחד את החרדים לגוף אחד, שמצדו רואה בלפיד מן המן מודרני, צורר שעומד עליהם לכלותם, ולשלוח אותם להתגייס. לפני מה שהם מגדירים "גזירת הגיוס" ראו עצמם החרדים כמעין ערב רב של זרמים, דעות, ואמונות, ואילו כעת, באמצעות השתקפותם בעיניו של יאיר לפיד, וכלל החילונים כשלוחה שלו, הם גוף אחד. במקום לחרף ולגדף את לפיד היו החרדים צריכים לשלוח לו משלוח מנות גדול במיוחד, שיביע את תודתם והערכת על השירות המצוין שהוא עשה להם.

כחילוני, לעומת זאת, אני לא ממש מרוצה משירות הדוב שלפיד עושה לי ולשכמותי. הגישה הזו של לפיד בעיניי הביאה לנסיגה של 10 שנים בהתקדמות הזהירה לעבר המדינה שעשו רוב רובם של החרדים, ולעתיד תהיה הגישה הזו בכייה לדורות. הרי החרדים לא יתגייסו לצבא ב-2017, וגם לא ב-2070. הם לא יתגייסו אף פעם, ובימים בהם דנים בקיצור שירות החובה הצבאי אני לא בטוח שזה כל כך נורא, ושצה"ל באמת זקוק להם. מה שבאמת נורא זה העיסוק הטפל והמיותר הזה בסמלים, כשמה שלפיד וחבריו לכנסת ולממשלה היו צריכים לדאוג לו הוא קידום השתלבותם של החרדים בשוק העבודה. בלעדי ההשתלבות הזו לא רק החרדים נידונים לחיים של עוני ונחשלות, אלא המדינה כולה נידונה לנסיגה איטית אחורה, עד לשלב שבו חלק ניכר מהאזרחים החיים בה לא ייקחו חלק בשוק העבודה, ואז באמת יגיע קצה של ישראל.

מרוב שהמצב הזה מגוחך יש לנו פורים כל השנה: לפיד שנראה כהמן של החרדים התגלה כהמן של החילונים. אבל עדיין לא מאוחר לנהפוך הוא, כזה שיבהיר את סדרי העדיפויות האמיתיים של מדינת ישראל, ויקדם את החרדים לתוך מעגל העבודה, ואת מדינת ישראל כולה לצמיחה ושגשוג בעתיד.

רוצים לדעת מתי עולה פוסט חדש?
הירשמו כאן:
פוסטים אחרונים:

©  כל הזכויות על התוכן באתר זה שמורות ליעקב גורסד