זה הפופוליזם, טמבל
לא מזמן, קצת לאחר השקת רשת קופיקס של אבי כץ, נסעתי לי באוטו בדרכי לאיזו פגישה, מאזין לרדיו. אני שומע את אבי כץ מתראיין, ומסביר שהוא מרוויח נהדר עם תג מחיר של 5 ₪ בלבד לכל מוצריו, ואיזה גנבים בעלי הרשתות האחרים, שגובים סכומי עתק על קפה ומאפה. אני מקשיב בתשומת לב, ומתחיל להתרגז. לא רק מהדברים של כץ, אלא מהדיאלוג חסר התוחלת וגם קצת מהמראיין, שלא שאל את השאלות הנכונות.
כץ סקר בראיון את העלויות הזעומות של הכנת קפה, והגיע למסקנה שכוס קפה עולה בין שקל לשקל וחצי (בערך). החישוב נסמך על המתמטיקה הבאה: עלות של כפית קפה+ מים + מעט חלב + סוכר = עלות כוס קפה. אני באמת לא זוכר אם הוא שקלל פנימה גם את עלות הכוס החד-פעמית והמכסה שלה, ואת הסוכר או הסוכרזית, וזה גם לא משנה. מה שמשנה זה התוכן של הראיון והטון שלו, שקבעו בפסקנות נחרצת ששאר בעלי בתי-הקפה למיניהם הם חמדנים שעושקים את הצרכן הישראלי עבור כוס קפה וקרואסון.
הקביעה הזו זכתה כמובן לתמיכה נרחבת, בעיקר לאור העובדה שהצרכן הישראלי באמת נאנק תחת עול יוקר המחיה העולה, ומסיבת העיתונאים של רני רהב לרולדין לא באמת תרמה מידע של ממש בנוגע להוצאות של הרשתות על קפה ביחס להכנסות שלהן ממנו. נישא על גבי הפופוליזם, הצליח אבי כץ גם למנף ולפרסם את הביזנס החדש שלו, וגם, באותה נשימה, למצב את עצמו כפילנתרופ של ממש, העומד לימינם של אזרחי ישראל ומגן על זכותם לקנות קפה במחיר נמוך. מי שהקשיב לגל הראיונות בנושא ששטפו את כל כלי התקשורת בארץ יכול היה לחשוב שכץ פתח את קופיקס כעמותת צדקה שנועדה לחלק לאזרחי ישראל קפה (וכריכים! ושתייה!) חינם אין כסף.
הבעיה עם התיאור הזה היא לא רק שהוא חוטא למציאות, אלא שהוא זורה חול בעיני המאזינים, וכמובן הצרכנים. בראיון ההוא, ובכל ראיון אחר ששמעתי וקראתי, התחמק כץ מלדבר על התקורה וההוצאות האחרות, תוך שהוא מקפיד להשוות את קופיקס לרשתות המחזיקות תפריט של ממש, עם מלצרים, טבח ומקומות ישיבה, ולטעון שמדובר באותו דבר. כל כך לא דומה, שזה אפילו לא להשוות תפוזים ותפוחים. יותר כמו להשוות תפוזים וחתולות. לפי ההיגיון הזה, אני יכול להעמיד מכונת קפה טובה בחלל קטנטן, ולמכור ממנה קפה ממש משובח בהרבה פחות מ-5 שקלים. האם זה עושה את אבי כץ לרמאי יומרני שעושק את הציבור עם הקפה ב-5 שקלים שלו? תלוי: אם אני פופוליסט – בהחלט כן. במציאות – לא ממש.
הפופוליזם הוא מפלטם של אלו שאין להם תוכן של ממש למכור. אלו שסבורים שהצרכנים הישראלים הם טיפשים, ולכן כדאי לדבר אליהם בסיסמאות נבובות. אם הם יזכירו מספיק מילות מפתח שידברו אל ההמונים, זה יצליח להם. נראה כאילו ההתנהלות הישראלית הטיפוסית, ציבורית כעסקית, מכוונת לפופוליזם, והוא אוכל אותנו.
אותו פופוליזם עשוי לגרום לנו לתהות מדוע לא שורה אותה רוח פילנתרופית על כל מפעליו של כץ; ולמה, למשל, דמי הניהול והאחוזים שגובה קרן הגשמה שבבעלותו וניהולו של כץ מלקוחותיה הם כה גבוהים, כשוודאי יש קרנות אחרות, שבעליהן גובים דמי ניהול ואחוזים נמוכים יותר. זהו, כמובן, טיעון פופוליסטי גרידא, שלא מביא בחשבון המון גורמים רלבנטיים אחרים לתמחור דמי הניהול והאחוזים שגובה קרן הגשמה מלקוחותיה; נשמע מוכר? נכון מאוד, זה טיעון זהה לזה שמכוון כץ לרשתות בתי-הקפה שהשמיץ.
הפופוליזם עובד בשביל אבי כץ (ובשביל רבים אחרים) שעות נוספות, וזולג גם לתחומים אחרים, כמו עמותת "שבת מנוחה" בה הוא חבר. עמותה זו שמה לה למטרה לסגור עסקים רבים ככל האפשר בשבת. כביכול לא מטעמים דתיים, אלא מטעמים סוציאליים. הטיעון, כדרכם של טיעונים פופוליסטיים, הוא יפה: מעסיקים ערלי לב גוזלים מדלת העם את יום המנוחה היחידי שלהם, שגם בו הם נאלצים לעבוד ב"עבודות כפייה". נניח שאכן הטיעון יתקבל וכל בעלי העסקים יסגרו בשבת, מישהו חשב מה יקרה אז? בואו ננסה: נחשוב רגע מה פירוש הדבר עבור סגמנט אחד ספציפי של בעלי עסקים, זה שמתרכז בבילויים, תרבות ופנאי.
כולם יפסידו. אף אחד לא ירוויח. לתיירים, למשל, כל וויקאנד יהפוך ליום כיפור, מה שיהפוך את ישראל ליעד תיירותי עוד פחות אטרקטיבי, כי מי רוצה לבלות במקום בו אין אפשרות לצאת להצגה, מסעדה או קניות בשבת? בעלי עסקים רבים יקרסו, ולא רק כי חילונים רבים שרוכשים אצלם מוצרים וסועדים אצלם בסופי שבוע יפסיקו לעשות זאת; העסקים שלהם פשוט לא יכולים לעמוד כלכלית בסגירה ליום אחד בשבוע. האנשים שעובדים בעסקים הללו יפוטרו וילכו לחתום אבטלה כי בעל העסק קרס והופ – במחי צעד פופוליסטי אחד נגרם נזק של ממש לתיירות, לבעלי העסק, לעובדים ולקופת המדינה שאיבדה הכנסות ונאלצת לעמוד בהוצאות נוספות.
אני די בטוח שאף אחד מהאנשים התומכים במטרות העמותה הזו לא לקח בחשבון את המלונות אליהם הם נוסעים בסופי שבוע. גם לא את החשמל שהם צורכים, או המים שהם שותים, ומהדורות החדשות ותוכניות האירוח בהן הם צופים בשבתות – מישהו הרי צריך לעבוד בשבת כדי שכל הדברים הללו יתקיימו ויפעלו כראוי. למה? כי זה לא פופוליסטי לדבר על סגירת עסקים כאלו בשבת.
אין לי שום דבר נגד עסקים שמעוניינים לסגור בשבת מטעמם הם. אם בעליו של עסק עלה על תוכנית כלכלית כל כך מוצלחת שהיא מאפשרת לו לסגור בשבת – נהדר. אבל לנסות להחיל את המדיניות הפופוליסטית הזו על כלל העסקים בישראל, ובייחוד על אלו שעניינם תיירות, בילוי ופנאי, פירושו לגרום נזק של ממש להם, לעובדים ולכלכלה הישראלית.
רוצים שורה תחתונה? בבקשה: אין שום דבר רע בלהרוויח כסף; להיפך. אבל לעשות כסף מזה שאתה מעמיד פני פילנתרופ סוציאליסט, תוך שאתה מזלזל באנשים הגונים שעובדים קשה לפחות כמוך, זה כבר פופוליזם מכוער, שעלול לגרום לנזקים של ממש. באחריות: כולנו נסתדר הרבה יותר טוב בלי זה.
